ועידת השלום בפריז (1919)

ועידת השלום בפריז נפתחה ב-18 בינואר 1919 והמשיכה, עם הפסקות, עד ינואר 1920. זו הייתה ועידה של מדינות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, שנועדה לחתום על הסכמי שלום עם המדינות המובסות. כל הסכם נדון בנפרד ונחתם במקום שבו בוצע, כמו חוזה ורסאי עם גרמניה.

המדינות המובסות לא השתתפו בדיונים המרכזיים. רוסיה לא הוזמנה בגלל המהפכה שקרתה בה. מזווית זו קשה היה לבצע את חזונו של נשיא ארצות הברית וודרו וילסון לשלום צודק ללא מנצחים ומנוצחים. אמנם הוזמנו נציגים רבים, אך רק חמש מדינות נכחו בקביעת התנאים, ובפועל שלוש מהן הכריעו: ארצות הברית, בריטניה וצרפת.

המנהיגים המשפיעים נקראו "ארבעת הגדולים". בין הבולטים היו וודרו וילסון, ז'ורז' קלמנסו ולויד ג'ורג'. וילסון רצה שלום המבוסס על עקרונות אידיאליסטיים, כפי שביטא ב"ארבע עשרה הנקודות" שלו. הוא תמך בזכות העמים להגדרה עצמית, זכות לבחור ממשלה ושלטון. קלמנסו דגל בהחלשת גרמניה כדי להבטיח את ביטחונה של צרפת. לויד ג'ורג' חיפש פשרה שתשמר את האיזון האירופי ותאפשר שיקום כלכלי מהיר.

בסופו של דבר גברה גישת קלמנסו. החוזים, ובעיקר חוזה ורסאי, היו קשים על גרמניה: היא הואשמה בפרוץ המלחמה, צבאייה הופחתו משמעותית, הוטלו עליה פיצויים כבדים, ונלקחו ממנה שטחים לטובת מדינות שכנות. העברת חלקים לגרמניה החדשה ולפולין ניתקה חלקים של המדינה זה מזה.

גם אימפריות נוספות נפגעו. האימפריה האוסטרו-הונגרית פורקה למדינות חדשות כמו פולין וצ'כוסלובקיה ולהממלכות חדשות כגון יוגוסלביה. אוסטריה והונגריה איבדו שטחים ואפשרות לגישה לים. האימפריה העות'מאנית איבדה כמעט את כל שטחיה פרט לטורקיה. בריטניה גם מנעה מנציגים ערביים וממצרים להציג את עמדותיהם בוועידה, מה שהוביל למהומות במצרים ב-1919 ולשינויים פוליטיים בהמשך.

בדיוני הוועדה בענייני ארץ-ישראל השתתפה משלחת יהודית בראשות חיים ויצמן. הם הגישו מפה ותזכיר עם בקשות טריטוריאליות לבית הלאומי היהודי. הגבולות שהוצעו כללו אזורים בצפון (מקורות הירדן, החרמון, רמת הגולן), מזרחה עד מסילת החיג'אז ומדרום עד קו מאל עריש, טאבה. בתזכיר גם ביקשו הכרה בזכות ההיסטורית של העם היהודי על ארץ-ישראל. הוצע שהחבר הלאומים יפקח על הריבונות, כאשר בריטניה תנהל את הארץ כממלאת מנדט, ממשל זמני מטעם הארגון הבינלאומי.

ועידת השלום בפריז התקיימה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-1919, 1920. המנצחות נפגשו כדי לחתום על הסכמי שלום עם המדינות המובסות. המובסות לא נכחו בדיונים.

רוסיה לא הוזמנה. רק שלוש מדינות החליטו הרבה: ארצות הברית, בריטניה וצרפת. הנשיא האמריקאי וודרו וילסון רצה שלום הוגן. נשיא צרפת קלמנסו רצה להחליש את גרמניה.

חוזה ורסאי נגד גרמניה היה חמור. גרמניה איבדה שטחים. צבאה הוקטן. היא נדרשה לשלם פיצויים. אימפריות אחרות גם פורקו. אוסטרו-הונגריה נעלמה והוקמו מדינות חדשות כמו פולין וצ'כוסלובקיה. האימפריה העות'מאנית איבדה את רוב שטחיה, ורק טורקיה נשארה.

בריטניה מנעה מנציגים ערביים וממצרים לדבר בוועידה. זאת גרמה למהומות במצרים ב-1919.

משלחת יהודית הובלה על ידי חיים ויצמן. הם הגישו מפת דרישות. ביקשו הכרה בזכות העם היהודי על ארץ-ישראל. הם הציעו שהחבר הלאומים, ארגון של מדינות (הסבר: ארגון בינלאומי שמנסה לשמור על שלום), ישים את הריבונות בידיו, ושהבריטים ינהלו שם מנדט. מנדט הוא ממשל זמני שמוביל לטיפול במקום עד שיחליטו אחרת.