ועידת ז'נבה (1954)

ועידת ז'נבה (26 באפריל, 21 ביולי 1954) כינסה נציגים ממדינות שונות כדי להפסיק את מלחמת הודו-סין הראשונה. המצב לאחר עידן הכיבוש הצרפתי היה לא ברור, והם ניסו לקבוע את עתידה של וייטנאם.
בסוף הוועידה חתמו רק צרפת וצפון וייטנאם על הסכם שקיצר את הלחימה. ההסכם חילק זמנית את וייטנאם לשתי ישויות, מצפון ודרום, לפי קו הרוחב ה-17. נקבעו בחירות חופשיות (בחירות שבהן כל האזרחים יכולים לבחור) ב-1956, אך הן לא נערכו.
צרפת שלטה בטריטוריה שכוללת היום את וייטנאם, קמבודיה ולוס במשך עשרות שנים. אחרי מלחמת העולם השנייה גדל גל של תנועות עצמאות, וזה הוביל למלחמה בין צרפת לבין התנועה הלאומית הווייטמינית, הווייט-מין (ארגון לשחרור בראשות הו צ'י-מין).
צרפת הייתה מותשת ממלחמות אחרות ולכן נאבקה לשמור על הקולוניות. גם ארצות הברית תמכה בצרפת, אך הניצחונות הצבאיים נוטים נגד הצרפתים.
בז'נבה דנו המדינות על סיום הלחימה ועל השלכותיה, בזמן שהקרבות נמשכו בשטח. ההכרעה הצבאית הגיעה בקרב דיין ביין פו ב-8 במאי 1954, שם הווייט-מין ניצחו ונגזר על צרפת לסגת.
הו צ'י-מין (מנהיג תנועת העצמאות) ביקש סיוע מסין וברית המועצות. שתי המעצמות סירבו לתמוך בעוצמה, כי הן היו מותשות בעצמן. בפנים בצרפת התחלפה הממשלה, וממשלתו של פייר מנדס פראנס מיהרה לסיים את המעורבות באזור.
ההסכם בז'נבה ציין חלוקה זמנית של הארץ ויצירת ועדה בין-לאומית לפקח על ההסכם. רק צרפת וצפון וייטנאם חתמו, כל אחת מסיבותיה: צרפת רצתה להחזיר את חייליה הביתה, וצפון וייטנאם רצתה לחזק את שלטונה בצפון.
המטהרים מהחלוקה עברו גבול בהמוניהם, רובם דרומה. הבחירות המתוכננות ב-1956 לא התקיימו. שליטי דרום וייטנאם לא רצו את הבחירות וטענו שהם לא מחויבים להסכם.
ארגון גרילה בדרום, שנתמך על ידי צפון וייטנאם, התחיל להילחם בממשלת הדרום ב-1957. ארצות הברית התערבה בהדרגה לצד הדרום, והעימות התפתח למלחמת וייטנאם. החלוקה נמשכה עד 1975, אז ניצח הצפון והאיחוד הסתיים.

ב-1954 התקיימה ועידה בז'נבה כדי לעצור את המלחמה בוייטנאם. רק צרפת וצפון וייטנאם חתמו על ההסכם.
ההסכם חילק את וייטנאם לשתי חלקים על קו דמי בשם קו הרוחב ה-17. קבעו לערוך בחירות חופשיות ב-1956. הבחירות לא נערכו.
לפני כן צרפת שלטה במקום הזה. אחרי מלחמת העולם השנייה אנשים רצו עצמאות. ההנהגה של הצפון נקראה הווייט-מין. הו צ'י-מין היה מנהיג מרכזי.
במהלך הוועידה דנו המדינות הרבה. בצד היו קרבות חשובים, כמו דיין ביין פו ב-8 במאי 1954. שם הווייט-מין ניצחו.
המדינות הגדולות שסירבו לתת עזרה היו מותשות ממלחמות אחרות. בצרפת החליפה הממשלה, והמנהיג החדש רצה לסיים את המלחמה.
אנשים רבים עברו לגור בדרום. הבחירות ב-1956 לא התקיימו. בשנת 1957 התחילו קרבות חדשים בדרום.
ארצות הברית התערבה בטווח השנים הבאות. לבסוף ב-1975 ניצח הצפון, וייטנאם התאחדה.