ועידת מינכן כונסה ב־29 בספטמבר 1938, לפני מלחמת העולם השנייה. בהשתתפות אדולף היטלר (מנהיג גרמניה הנאצית), נוויל צ'מברלין (ראש ממשלת בריטניה), אדואר דאלאדיה (ראש ממשלת צרפת) ובניטו מוסוליני (ראש ממשלת איטליה). הוויכוח המרכזי עסק בדרישת היטלר לספח את חבל הסודטים, אזור שהיה תחת ריבונות צ'כוסלובקיה אך כלל אוכלוסייה גרמנית משמעותית.
גרמניה כבר סיפחה את אוסטריה במרץ 1938, בתהליך שנקרא "אנשלוס" (סיפוח אוסטריה לגרמניה). בריטניה וצרפת, שלחצו להימנע ממלחמה, פועלות אז במדיניות פיוס, מדיניות שמטרתה למנוע עימותים על ידי ויתורים לרודנים. גם לברית המועצות היו בריתות עם צ'כוסלובקיה, אך היא לא הוזמנה לוועידה.
המעצמות המערביות התעלמו מהפרות חוזה ורסאי והחימוש הגרמני. הסיבות לכך כללו רצון להימנע ממלחמה ופחד משינוי המאזן הצבאי. הערכות מודיעיניות העריכו יתר על המידה את כוחו של היטלר, בעוד שלמדינות המערב היו יכולות צבאיות משמעותיות. בצד הגרמני, חלק מהקצונה חששו ממלחמה ואפילו זיממו לעצור את היטלר אם היה מצווה על מתקפה.
צ'מברלין שלח בקשה למוסוליני להשפיע על היטלר ולהסכים לכינוס ועידת פסגה. הוא גם נמנע מהזמנת נציגי צ'כוסלובקיה ואפילו לא רצה את השתתפות ברית המועצות, מחשש שתקבל עמדה נוקשה מדי. צ'מברלין קיווה לפתור את המשבר בדרכי שלום, ובתמיכת מוסוליני הוסכם על ועידה במינכן.
היטלר שלח אולטימטום לצ'כוסלובקיה שדדח יתקיים עד 2:00 בצהריים. צ'כוסלובקיה דחתה את הדרישות. השעה לפני פקיעת האולטימטום הייתה מתוחה מאוד; היטלר הודיע על "הקפאת גיוס" זמנית והסכים לשקול ועידה. בארץ וברחבי אירופה נערכו הכנות למלחמה. לאחר מכן צ'מברלין הכריז בפרלמנט הבריטי שהוא מקווה שהוועידה תמנע עימות צבאי.
נציגי צ'כוסלובקיה לא הוזמנו לדיונים שבחרו על עתידה. בתחילה נדחתה בקשתם להשתתף, ובהמשך הוזמנו רק לשבת בחדר נפרד ולשמוע על ההחלטות לאחר שכבר יתקבלו. תגובתו של שגריר צ'כוסלובקיה בבריטניה, יאן מסריק, הייתה חריפה; לאחר שהסודטים נמסרו לגרמנים, הוא התפטר כמחאה.
במינכן נפגשו ארבעת המנהיגים בבניין הפיהררבאו. היטלר ומוסוליני הגיעו מוכנים; מוסוליני הציג הצעה שנראתה כפשרה. בפועל ההצעה שירתה את רצונו של היטלר: סיפוח חבל הסודטים לגרמניה כבר מתחילת אוקטובר, תחת פיקוח קצר-מועד של המעצמות. צ'מברלין ודאלאדיה קיבלו את ההצעה, מבלי שכוחות צ'כוסלובקיה יוכלו להשפיע על ההחלטה.
בלילה שבין 29 ל־30 בספטמבר 1938 חתם הצוות ההנהיגותי על הסכם מינכן. ההסכם אפשר לגרמניה להשלים את השתלטותה על חבל הסודטים עד 10 באוקטובר. נוסף לכך נקבע כי ועדה בין־לאומית תדון בעתידם של אזורים נוספים.
צ'מברלין חזר לבריטניה והכריז על "שלום בזמננו". הציבור וחלק מהמנהיגים בעולם שיבחו את ההסכם. לעומתם, וינסטון צ'רצ'יל ביקר אותו בחומרה. העם הצ'כוסלובקי הוא שהפסיד הכי הרבה: נמסרו ביצורי גבול חשובים, והמדינה נחלשה. במרץ 1939 כבש היטלר את שאר צ'כוסלובקיה והקים פרוטקטורט, אזור בשליטה גרמנית ישירה, שבו התרחשו פשעים נגד אזרחים, כולל פגיעה בכפר לידיצה. סלובקיה הוצאה כמדינה עצמאית למחצה, ובאזור נרשמו שינויים טריטוריאליים גם לטובת הונגריה ופולין.
הביטוי "מדיניות מינכן" הפך שם נרדף ל"פיוס" כלפי רודן תוקפן, ולעדת גורמים שתרמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה מספר חודשים לאחר מכן.
צ'מברלין נשאר ראש ממשלת בריטניה זמן מה גם אחרי שהוברר כי העריך לא נכון את כוונות היטלר. כשהיטלר המשיך לדרוש שטחים מפולין, צ'מברלין התחייב על הגנה לפולין. כאשר גרמניה פלשה, הוכרזה מלחמה. צ'מברלין הוחלף במאי 1940 על ידי וינסטון צ'רצ'יל.
ב־29 בספטמבר 1938 נפגשו מנהיגים מגרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה בעיר מינכן. הבעיה הייתה שחבל בשם הסודטים שייך לצ'כוסלובקיה, אך רבים בו דיברו גרמנית. היטלר רצה שהאזור יהיה חלק מגרמניה.
אנשלוס (מילה שמשמעותה: סיפוח) קרה קודם לכן, כאשר גרמניה סיפחה את אוסטריה. מדינות כמו בריטניה וצרפת רצו למנוע מלחמה, ונסו להסכים עם היטלר כדי לשמור על שלום.
היטלר נתן אולטימטום לצ'כוסלובקיה, שאם לא תסכים עד שעת סיום הוא יתקוף. בסוף הותר מפגש במינכן בתקווה לפתור את המצב בלי קרבות.
נציגי צ'כוסלובקיה לא הוזמנו לדיון. הם הושארו בחדר אחר ושמעו על ההחלטות רק אחרי חתימתם. זה הורגש כהיבחר.
במינכן חתמו על הסכם שאיפשר לגרמניה לקחת את חבל הסודטים עד ה־10 לאוקטובר. צ'מברלין חזר לבריטניה ואמר שיש שלום לעת עתה.
אחרי זמן קצר גרמניה כבשה גם חלקים נוספים של צ'כוסלובקיה. האזור הפך לפרוטקטורט (מקום שבשליטה גרמנית). אנשים בצ'כוסלובקיה סבלו, והחיים שלהם השתנו מאוד. המילה "מדיניות מינכן" הפכה להבעת אי־שביעות על נסיונות להימנע ממלחמה על ידי ויתורים.
צ'מברלין נשאר ראש הממשלה זמן מה. כשהואיל לגרמניה לפלוש לפולין, בריטניה הכריזה מלחמה. צ'מברלין הוחלף אחר כך בוינסטון צ'רצ'יל.
