ועידת סן רמו התקיימה בסן רמו, איטליה, בין ה-19 ל־26 באפריל 1920. בה השתתפו נציגים ממעצמות ההסכמה שניצחו במלחמת העולם הראשונה, ובהן בריטניה, צרפת, איטליה ויוון, עם משלחות מיפן ובלגיה.
הוועידה אישרה והרחיבה את הסכם סייקס, פיקו (הסדר חלוקת המזרח התיכון בין בריטניה לצרפת משנת 1916). ב-24 באפריל 1920 החליטה הוועידה למסור לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל. מנדט פירושו כאן אחריות של מדינה לנהל ולפתח שטח בשם הקהילה הבין-לאומית.
הוועידה הטילה על בריטניה לממש את הצהרת בלפור מ-1917, שהתייחסה להקמה מחדש של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הצהרת בלפור נכללה בתנאי המנדט למרות הסתייגויות מצד צרפת.
הוחלט גם למסור לצרפת את מנדט סוריה ולבנון. בנוסף קיבלו המעצמות חלקים נוספים של המזרח התיכון, ובכלל זה רעיון למנדט בריטי על אזורים בעות'מאניה לשעבר במסופוטמיה (בגדאד, מוסול ובצרה). הגבולות המדויקים נקבעו מאוחר יותר, בין השאר בהסכמים נפרדים.
הוועידה דחתה תביעות גרמניה להכפיל את גודל צבאה.
בעקבות הוועידה עברה בריטניה לממשל אזרחי בארץ ישראל. ב-1 ביולי 1920 מונה הרברט סמואל לנציב העליון וקיבל את סמכויות השלטון. חבר הלאומים (ארגון מדינות אחרי המלחמה) העניק רשמית לבריטניה את המנדט על פלשתינה ב-12 באוגוסט 1922, תוך הדגשת מטרה של הקמת בית לאומי לעם היהודי כפי שבא לידי ביטוי בהצהרת בלפור.
החלטות הוועידה נכללו בחוזה סוור, שהייתה הצעה לחזון חדש לאחר המלחמה. ההסכם המעשי הסופי לא הושלם בגלל התקוממות בראשות מוסטפא כמאל אטאטורק. תוצאות המאבק הובילו לחתימת הסכם לוזאן ב-23 ביוני 1923, שהכיר במדינה הטורקית החדשה ובגבולותיה.
ועידת סן רמו התקיימה באיטליה ב־19, 26 באפריל 1920. זו הייתה פגישה של המדינות שניצחו במלחמה.
ההחלטה הגדולה הייתה לתת לבריטניה מנדט על ארץ ישראל. מנדט (אחריות לנהל ארץ בשם ארגון בין-לאומי) אומר שבריטניה תדאג לארץ בשם הקהילה הבין-לאומית. בתנאי המנדט הוכנסה הצהרת בלפור מ־1917. הצהרת בלפור דיברה על בית לאומי לעם היהודי בארץ.
צרפת קיבלה את סוריה ולבנון במנדט. הוועידה גם קבעה חלוקות אחרות באזור. היא דחתה בקשה של גרמניה להגדיל את צבאה.
ב-1 ביולי 1920 בא ממשל אזרחי בארץ ישראל. הרברט סמואל התמנה כנציב העליון. חבר הלאומים (ארגון מדינות אחרי המלחמה) העניק לבריטניה רשמית את המנדט באוגוסט 1922.
החלטות הוועידה הוזכרו בהסכם סוור. אבל מנהיג טורקי חדש, מוסטפא כמאל אטאטורק, הביס חלק מהכוחות זרים. אחרי זה נחתם הסכם לוזאן ב־1923. ההסכם הזה הכיר בטורקיה של היום.
תגובות גולשים