ורמאכט

וֶרְמַאכְט (Wehrmacht, "כוח הגנה") היה השם הרשמי של צבא גרמניה הנאצית בין 1935 ל־1945. הוא כלל שלוש זרועות: חיל היבשה, Heer, חיל האוויר, לופטוואפה (Luftwaffe, חיל-האוויר הגרמני) וחיל הים, קריגסמרינה. במהלך שנות פעילותו שירתו בוורמאכט כ־18 מיליון חיילים. כ־5 מיליון מהם נהרגו וכ־11 מיליון פונו כשבויים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוטלו על גרמניה הגבלות חזקות בחוזה ורסאי (חוזה בין המדינות מ־1919). מספר החיילים והספינות הוגבל, והפעלת טנקים וחיל-אוויר נאסרה. הצבא החדש נקרא רייכסווהר ונוסד ב־1921. מאז שנות ה־20 גרמניה חיפשה דרכים לעקוף את המגבלות, בין השאר בהסכם רפאלו עם ברית המועצות שהעניק אימון ושיתוף פעולה צבאי.
בשנת 1935 הוכרז על חידוש גיוס חובה והשבה לשם החדש, וורמאכט. חיילים נשבעו אמונים אישית להיטלר, וסמלים נאציים הפכו לחלק מהמדים.

המפקד העליון היה אדולף היטלר. בתחילה פעל משרד המלחמה בראשות ורנר פון בלומברג. ב־1938 בוטל משרד זה והוקם הפיקוד העליון של הצבא (OKW), בראשות וילהלם קייטל. ה־OKW תיאם בין הזרועות, אך כל זרוע שמרה על פיקוד עצמאי.

הוורמאכט השתמש בטקטיקה של "מלחמת הבזק" (בליצקריג) כדי לכבוש במהירות מדינות בתחילת המלחמה. היתרון נעלם כשארצות הברית וברית המועצות הצטרפו למלחמה.
טכנולוגית היו יחידות מתקדמות, צוללות מודרניות, מטוסי סילון (Me-262), טילי V‑1 ו‑V‑2, אבל רק כ־40% מהיחידות היו ממוכנות. סוסים ושיירות רגליות נותרו נפוצים.
כח כ־5% מהכוח הורכב ממתנדבים זרים ממדינות הכבושות ומהשטחים של ברית המועצות.
הוורמאכט היה מעורב בפשעים רבים בחזית המזרחית ובשואה. מפקד ה־OKW וילהלם קייטל הורשע ונידון להוצאה במשפטי נירנברג ב־1946.

המניעים היו מעורבים ומגוונים: נאמנות מול שבועת אמונים אישית להיטלר, תחושת חובת מולדת, הרצון לנקם על מוות של חברים, לחץ חברתי בשדה הקרב, שאיפה לקידום מקצועי, ודעות גזעניות ואנטישמיות אצל חלק מהחיילים. החוקרים בחנו את התופעה ולא הגיעו להסבר אחיד לגבי כלל החיילים.

ביחסי הוורמאכט והיטלר היו גם שיתוף פעולה וגם מתחים. בשנת 1934 הצבא תמך בהדחת יריבים של היטלר בליל הסכינים הארוכות, והצעד חיזק את מעמד המשטר. ב־1938 פרשת בלומברג‑פריטש אפשרה להיטלר לפטר מפקדים ולהיות למפקד העליון. במלחמה היטלר התערב לעתים בהחלטות טקטיות. התערבויות אלה הביאו לפעמים להצלחות ופספוסים גם יחד.
חלק מהקצינים תמכו באידאולוגיה הנאצית. אחרים כינו עצמם "א-פוליטיים" אך לא התנגדו למטרות הכיבוש. מיעוט קצינים הצטרף לתנועת התנגדות, והשיא היה ניסיון ההתנקשות ב־20 ביולי 1944 שנכשל.

לאחר הכניעה ב־8 במאי 1945 נאסר על גרמניה להחזיק בצבא מודרני. עם שוב המתיחות בין המעצמות הוקמו שני צבאות שונים: הבונדסוור במערב (1955) וצבא העם הלאומי במזרח (1956). אחרי איחוד גרמניה ב־1990 הוטמעו חלק מקציני הצבא המזרחי בבונדסוור.

וורמאכט (Wehrmacht) היה שם הצבא של גרמניה הנאצית מ־1935 עד 1945. זה היה הצבא של המדינה בזמן מלחמת העולם השנייה.

הוורמאכט כלל שלוש יחידות: חיל היבשה, חיל האוויר שנקרא לופטוואפה (חיל-האוויר), וחיל הים. כ־18 מיליון חיילים שירתו בו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה אסרו על גרמניה כלי נשק רבים. ההגבלות באו מחוזה ורסאי (הסכם משנת 1919). גרמניה התחילה לעבור על ההגבלות ולהתעצם צבאית. ב־1935 חזר הגיוס והצבא קיבל את השם וורמאכט.

במקומות רבים הוורמאכט כבש מדינות במהירות בעזרת "מלחמת הבזק", התקפה מהירה. בהמשך המלחמה הדבר לא עזר כשהמדינות החזקות הצטרפו כנגד גרמניה.
היו לו נשקים מתקדמים, אבל הרבה חיילים ושיירות נסעו עם סוסים.
הוורמאכט עשה פשעים רבים נגד אזרחים, וגם היה מעורב ברדיפות נגד יהודים.

אדולף היטלר היה המפקד העליון. לרוב הקצינים הייתה נאמנות אליו. קבוצה קטנה של קצינים ניסתה להרגו ב־20 ביולי 1944. הניסיון כשל.

ב־1945 גרמניה הפסיקה להיות בעלת צבא. מאוחר יותר נוצרו שני צבאות שונים במזרח ובמערב. אחרי איחוד המדינה חלק מהאנשים מהצבא המזרחי הצטרפו לצבא המערב החדש.