ז'אן-פול סארטר

ז'אן-פול סארט (21.6.1905, 15.4.1980) היה פילוסוף וסופר צרפתי. הוא היה גם מחזאי, תסריטאי ואקטיביסט פוליטי.


ז'אן-פול נולד בפריז. אביו מת כשהיה קטן והוא גודל על ידי אמו וסבו. סבו, מורה לגרמנית, חשף אותו מוקדם לספרות ולמתמטיקה. בגיל ארבע נפגעה עינו הימנית והוא נותר עם פזילה ועיוורון חלקי. חוויות הילדות הללו השפיעו על דרך מחשבתו ועל יחסו לעצמו.

בשנת 1924 נכנס לאקול נורמל סופרייר, שם פגש את סימון דה בובואר. בשנות ה‑30 למד גם בברלין והכיר היטב את היצירות של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. אחרי הלימודים עבד כמורה בתיכון ופרסם את הרומן "הבחילה" (La nausée), שעזר להפוך אותו למייצג מרכזי של האקזיסטנציאליזם, תנועה פילוסופית שמדגישה את החירות והבחירה האישית.

בשנת 1939 גויס לצבא הצרפתי. הוא נלכד על ידי הגרמנים ב‑1940 ונשאר כבן שבוי לכמה חודשים. שוחרר ב‑1941 בגלל בעיות בריאות. בפריז גילה סימפתיה לתנועת ההתנגדות והשתתף בהקמת קבוצת "סוציאליזם וחירות". בזמן המלחמה פרסם מחזה שנשא ביקורת מוסתרת על השלטון הנאצי.

לאחר המלחמה עלה שמו של סארטר כשהרצאתו וספרו "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם" (1946) הפכו לחשובים. יחד עם דה בובואר ייסד את כתב העת "זמנים מודרניים" (Les Temps Modernes). כתב גם את הטרילוגיה "דרכי החירות" (1945, 1949), שבה בדק כיצד המלחמה השפיעה על בחירה, מחויבות וחירות.

סארטר נטה לתמיכה ברעיונות מרקסיסטיים ובקומוניזם, אך לא הצטרף רשמית למפלגה הקומוניסטית. הוא תמך במאבק האלג'יראים לעצמאות. בשנות ה‑50 ניסה גם להגן על ברית המועצות, אך עם הזמן הופיעו חילוקי דעות אחרי גילויים על פשעי סטלין. בשנת 1960 פרסם את הספר "ביקורת התבונה הדיאלקטית" שניסה לשלב בין האקזיסטנציאליזם למרקסיזם.

1964 הוענק לו פרס נובל לספרות, אך סארטר סירב לקבלו. הוא טען שרוצה להישאר חופשי מהכרה חיצונית שעשויה להשפיע על כתיבתו. הוא המשיך בפעילות פוליטית וביקורים, כולל ביקור בישראל ב‑1967. סארטר נכח בעיצומות ותמכי שינוי כמו מרד הסטודנטים ב‑1968. ב‑1975 נשאל כיצד יזכרו אותו, והוא ציין כמה מספריו העיקריים ורעיונותיו על החיים ההיסטוריים שבהם חי.

לסארטר הידרדר מצב בריאותו בשנות ה‑70. למרות זאת המשיך לעבוד על יצירות שהותירו לא גמורות. הוא נפטר ב‑15 באפריל 1980 ומעל 50,000 אנשים השתתפו בלווייתו.

סארטר כתב רומנים, סיפורים קצרים, מחזות וכתיבה פילוסופית. בין יצירותיו המפורסמות: "הבחילה", "הישות והאין" (L'être et le néant, 1943), המחזה "בדלתיים סגורות", שבו הוא מדגיש את המשמעות של היחסים עם הזולת, והטרילוגיה "דרכי החירות". הוא האמין שרעיונות פילוסופיים צריכים להיתמך בסיפורי חיים ושהספרות יכולה להמחיש רעיונות בצורה חזקה.

סארטר טען שאין חוקים מוסריים מוסכמים אם אלוהים אינו קיים. לכן האדם צריך לקחת אחריות על בחירותיו. הוא הדגיש חירות אישית, בחירה ומעשים שעיצבו את גורלו. הגותו התמודדה גם עם שאלות על צדק, דת ומשפטים אחרי מלחמות.

הוא פרסם עבודות פילוסופיות, ספרותיות, מחזות וכתבים תיאורטיים על ספרות. חלקם הפכו לחומר לימוד ולהשפעה על תחומים כמו סוציולוגיה וביקורת ספרות.

ז'אן-פול סארטר (1905, 1980) היה פילוסוף וסופר מצרפת.


נולד בפריז. אביו מת כשהיה קטן. סבו לימד אותו לקרוא ולכתוב. בגיל ארבע חלה בעין ושילם בעין אחת עיוורון חלקי. זה השפיע על איך הרגיש לגבי עצמו.

למד בבית ספר גבוה לפילוסוף. שם פגש את סימון דה בובואר. כתב ספר בשם "הבחילה". הספר עזר להרבה אנשים להכיר את רעיונותיו.

במלחמה גויס לצבא ונלקח שבוי. אחרי ששוחרר חזר לפריז. הוא הצטרף לתנועת ההתנגדות נגד הכיבוש והמשיך לכתוב מחזות וסיפורים.

אחרי המלחמה כתב הרצאה מפורסמת בשם "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם". זה היה רעיון שאומר שאנשים חופשיים לבחור את דרכם.

הוא תמך ברעיונות קומוניסטיים, רעיונות על צדק וחברה. עזר לתמוך באלג'יראים שרצו עצמאות.

בשנת 1964 קיבל פרס נובל לספרות, אבל סירב לקבל אותו. הוא המשיך להיות פעיל בפוליטיקה ובאירועים ציבוריים.

כתב רומנים, מחזות וסיפורים. בין היצירות המוכרות: "הבחילה" ו"בדלתיים סגורות". במשחקים שלו הוא בדק מהי חירות ואיך אנשים בוחרים.

הוא אמר שאם אין אלוהים אז אין חוקים אלוהיים קבועים. לכן כל אדם אחראי על מה שהוא בוחר. הרעיון המרכזי שלו הוא חירות ובחירה אישית.

סארטר מת ב‑1980. הרבה אנשים הגיעו להלווייתו כדי להיפרד.