תיאטרון האבסורד הוא סוגת תיאטרון שהתפתחה בתחילת שנות ה-40 בצרפת. המונח מתייחס למחזות שהועלו באירופה בשנות ה-40 עד ה-60 ולסגנון הכללי שלהם.
מחזאים שחוו את קריסת הסדר וההיגיון בזמן מלחמת העולם השנייה יצרו יצירות שמבטאות עולם ללא אלוהים, ללא משמעות וללא מטרה שמנחה את החיים. הם ניסו לתאר את האימה והחוסר שיש לאדם בעולמות כאלה.
החידוש היה גם בצורה: מחזות האבסורד לא חיקו את המציאות שבחוץ. הם בנו דימויים ותפאורות תיאטרליות שמתקיימות רק על הבמה.
המונח נטבע על ידי מרטין אסלין בספרו מ-1961 "תיאטרון האבסורד". אסלין דן ביצירותיהם של מחזאים מרכזיים כמו סמואל בקט ואז'ן יונסקו. הוא מציין שלמחזהו של בקט "מחכים לגודו" היתה אפילו השפעה חזקה על קבוצה של אסירים שצפו בו.
שורשיו של האבסורד בשירה ובפילוסופיה: אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר, שהיו חלק מתנועת האקזיסטנציאליזם (תנועת מחשבה ששואלת מה משמעות החיים), הולידו את הרעיונות שהובילו לתיאטרון האבסורד. קאמי תיאר את האבסורד בספרו "מיתוס סיזיפוס". בסופו של דבר, ניתן לראות דעיכה של התנועה בסוף שנות ה-60.
תיאטרון האבסורד התחיל בצרפת בשנות ה-40. זהו סוג של תיאטרון שונה ופחות מציאותי.
המחזות מדברים על עולם שמרגיש חסר סדר ומשמעות. האמנים כתבו אחרי מלחמת העולם השנייה. המלחמה שיבשה הרבה דברים.
על הבמה הם בנו תמונות מוזרות ולא חיקו את החיים הרגילים. זה גרם לצופים לחשוב ולהרגיש אי-נוחות.
השם "תיאטרון האבסורד" הובא על ידי מרטין אסלין ב-1961. הוא הזכיר את המחזה המפורסם "מחכים לגודו" של סמואל בקט.
הרעיונות הראשונים הגיעו מסופרים ופילוסופים כמו אלבר קאמי. לקראת סוף שנות ה-60 השיטה ירדה במידה מסוימת.
תגובות גולשים