ז'אק לאקאן

ז'אק לאקאן (1901, 1981) היה פסיכואנליטיקאי ופסיכיאטר צרפתי. הוא נחשב לאבי גישה פסיכואנליטית שראתה את הלא-מודע כ'מבנה לשוני', כלומר כמשהו שמאורגן בדומה לשפה. אצל לאקאן, סימפטומים ו'פליטות פה' נתפסו כפעולות לשוניות, והסובייקט נבנה כמפוצל ולא כאני שלם.

לאקאן נולד בפריז כבֵּן הבכור במשפחה עירונית. למד רפואה ואז התמחה בפסיכיאטריה בבית החולים סנט-אן. בשנות ה-20 התרחק מהדת, ובשנות ה-30 החל להתקרב לפסיכואנליזה ולפרויד.

ב-1932 קיבל תואר דוקטור על עבודתו על פסיכוזה פרנואידית. ב-1936 הציג את רעיון "שלב המראה" (השלב שבו התינוק מזהה את דמותו במראה כבסיס לתחושת 'אני'). בשנים אלה יצר קשרים עם סוריאליסטים ואומנים בפריז.

במהלך המלחמה המשיך לאקאן בפעילות קלינית ובהוראה. לאחר המלחמה חידשה האגודה את פעילותה והוא בילה זמן במחקר באנגליה, שם נחשף לרעיונות על קבוצות טיפוליים.

ב-1951 התחיל לאקאן לקיים סמינר שבועי בפריז. הוא דיבר על "השיבה לפרויד", קריאה מחודשת של פרויד והדגשת טבעו הלשוני של הלא-מודע. ב-1953 עזב ארגונים קיימים והקים קבוצות חדשות של אנליסטים.

העימות עם האגודה הבינלאומית הוביל להקמת בית ספר משלו, École Freudienne de Paris. בתקופה זו הוא התקרב גם לסביבת האינטלקטואלים והשמאל בצרפת, והמשיך להדריך תלמידים ולפתח את שיטתו.

בשלב מאוחר פיתח מושגים כמו "התענגות" (jouissance), סוג של חוויה שמחריגה מהסיפוק הרגיל, והבחין בין הממשי, הדמיוני והסמלי. רעיונות אלה השפיעו על פמיניזם ופוסט-מודרניזם.

לאקאן קרא מחדש את פרויד והשתמש בכלים מבלשנות, פילוסופיה ומתמטיקה כדי לבנות את התאוריה שלו. הוא שאב השראה מדה-סוסיר (בלשנות), היידגר והגל (פילוסופיה), ומהסוריאליזם.

לאקאן העביר סמינרים רבים שנקראו לפי נושאים מרכזיים של הפסיכואנליזה. הסמינרים עובדו ונערכו על ידי ז'אק-אלן מילר, ורבים מהם פורסמו בצרפתית ובשפות נוספות.

איווי (désir) אצל לאקאן נובע מחֶסֶר פנימי. האיווי פונה אל "האחר הגדול", הרצון להיות אובייקט תשוקה והכרה של מי שממעל (ההורים, השפה, החברה).

"אחר גדול" (Other) אינו אדם אחד. זהו המקום של השפה, התרבות והחוק הסמלי. לפי לאקאן, הלא-מודע בנוי כשפתו של האחר הגדול.

לאקאן תיאר שלושה משלבים תאורטיים: הממשי (réel), מה שלא ניתן לסמלו; הדמיוני, האשליה של 'האני' שנוצרת בשלב המראה; והסמלי, מסגרות השפה והחוק שמארגנות את חיי הנפש.

לאקאן פרש את תסביך האדיפוס של פרויד באופן שונה. המושג 'סירוס' מתייחס לויתור שחלקו של הילד חווה כשהוא מבין שלא יוכל לספק את תשוקת האם באופן שהוא רצה. זה יוצר את החסר שעליו מבוסס האיווי.

לאקאן השפיע על פילוסופים ופובליקאים רבים. סביבתו יצרה אסכולות לאקאניאניות בערים שונות בעולם. תלמידים וממשיכים בולטים כוללים את ז'אק-אלן מילר.

לאקאן זכה לביקורת על סגנונו הקשה והעמום. מבקרים טענו שהשימוש במושגים מתמטיים וסגנון הכתיבה הופכים את הרעיונות לקשים להבנה. עם זאת, רעיונותיו ממשיכים לעורר עניין והשפעה.

ז'אק לאקאן (1901, 1981) היה רופא ופסיכואנליטיקאי מצרפת. הוא חשב שהלא-מודע דומה לשפה. הלא-מודע = חלק הנפש שאינו נגיש למחשבה מודעת.

לאקאן נולד בפריז. הוא למד רפואה והפך לפסיכיאטר. בשנות ה-50 קיים סמינרים בפאריס שבהם לימד שנים רבות.

הוא הדגיש את "שלב המראה", התינוק רואה את עצמו במראה ולומד להכיר דמות של 'אני'.
לאקאן גם דיבר על שלושה חלקים בפסיכולוגיה: הממשי (דברים שאי אפשר לתאר), הדמיוני (תמונות ואשליות), והסמלי (השפה והחוקים שמסדרים אותנו).

"התענגות" (jouissance) לפי לאקאן היא חוויה מיוחדת שמחוץ לסיפוק הרגיל.

לאקאן אמר שבעת ההתבגרות הילד מבין שאינו יכול להיות מה שהרצה אצל ההורה. זה יוצר מקום ריק שמניע אותו לרצות.

לאקאן השפיע על הרבה אנשים בתחומים שונים. חלק מהמומחים טענו שהשפה שלו קשה ומבלבלת. אחרים עדיין לומדים אותו.

מילים קשות מוסברות: לא-מודע = חלק מהנפש שאינו ברור לנו; אדיפוס = שלב התפתחותי שבו הילד מתמודד עם רגשות כלפי ההורים.