ז'אק לה גוף

ז'אק לה גוף (1.1.1924, 1.4.2014) היה היסטוריון צרפתי, אחד מבני הדור השלישי של אסכולת האנאל (אסכולת היסטוריוגרפיה שדוחפת לשילוב מדעי החברה והתרבות במחקר ההיסטורי). נבחר לחבר באקדמיה הבריטית ב-1998 וזכה בפרס דן דוד ב-2007.

אבי אמו היה סוחר יינות שהתחרש בגלל הפילוקסרה. אביו היה מורה לאנגלית ואמו מורה לפסנתר. ב-1937, בגיל שלוש־עשרה, הצטרף לתנועה שטיפלה במאבק בגזענות ובאנטישמיות בטולון. התמחה בלימודי ימי הביניים, בעיקר במאות ה-11 עד ה-13. לדוקטורט למד באוניברסיטת ליל בהדרכת מישל מולא; עבודת הדוקטורט שלו עסקה במלח.
לה גוף היה תלמידו של פרנאן ברודל ומרק בלוך. שימש בחבר המערכת של כתב העת "האנאל" וב-1972 ירש את ברודל בניהול האקול פראטיק דה הוטז-אטיד. הוא היה דמות מרכזית במה שקרוי "המהפכה התרבותית" בהיסטוריה משנות ה-70, יחד עם היסטוריונים בולטים כמו ז'ורז' דובי וקרלו גינצבורג. בין ספריו הידועים: "לידתה של אירופה", "זמן, עבודה ותרבות בימי הביניים", "היסטוריה וזיכרון" ו"הולדת הפורגטוריום". שימש כיועץ לעיבוד הקולנועי של "שם הוורד" מאת אומברטו אקו.

בעבודת הדוקטורט שלו הראה לה גוף שהממלכות של ימי הביניים לא היו כלכלות סגורות. המלח, שהיה משאב חיוני, הוביל למסחר ארוך־טווח. הפצה לא שווה של מלח חשפה נתיבי מסחר, שליטה מסחרית, מעורבות מנזרים ומדיניות מסים.

חקר את גבולות הערים דרך נוכחות מנזרים כמו הדומיניקנים והפרנציסקנים. המנזרים יצרו רשתות עירוניות, והאפיפיור התערב כדי למנוע התקרבות מוגזמת ביניהם.

חקר את ז'אנר ה"אקזמפלום" (exemplum), אנקדוטות קצרות עם תוכן מוסרי, שהשתלבו בדרשות וסיפורים. דוגמאות כאלה משקפות את האידאולוגיה ותודעתם ההיסטורית של בני התקופה.

אחת מיצירותיו המרכזיות היא "הולדת הפורגטוריום". לפי מחקרו, רעיון הפורגטוריום (מיקום זמני לטיהור נשמות שלא היו טהורות לגמרי) צמח סביב 1170 והפך לממד נוסף בעולם הבא. הספר מחולק לשלושה חלקים: המצב שלפני הופעתו, הולדתו במאה ה-12 ושקיעתו במאה ה-13 דרך החשיבה הסכולסטית, עד להשפעת דנטה. לה גוף סוקר גם את ההיסטוריה המאוחרת של המושג.

לה גוף טען שהחציה המקובל בין ימי הביניים לעת החדשה במאה ה-16 אינו מוצדק. בעיניו, העת החדשה מתחילה באמצע המאה ה-18, עם שינויים בחקלאות בצרפת, מהפכה תעשייתית, המצאת מנוע הקיטור ושינויים בפילוסופיה, בדת ובפוליטיקה, בראשם המהפכה הצרפתית של 1789.

מבחר ספריו המרכזיים כולל: "לידתה של אירופה", "זמן, עבודה ותרבות בימי הביניים", "היסטוריה וזיכרון" ו"הולדת הפורגטוריום".

ז'אק לה גוף (1924, 2014) היה היסטוריון צרפתי. הוא חקר את ימי הביניים. ימי הביניים הם התקופה בין המאות ה-11 ל-13.

סבא של אמו היה סוחר יין שנקלע לקשיים. אביו לימד אנגלית ואמו לימדה פאנדנור (פסנתר). בגיל 13 הצטרף להילחם בגזענות ובאנטישמיות בעיר טולון. הוא עשה דוקטורט על המלח באוניברסיטת ליל.

מלח הוא מינרל חשוב לאוכל. לה גוף הראה שמלח הוביל למסחר רחוק בין מקומות. בגלל המלח נוצרו נתיבי סחר והמנזרים וגם המדינות שלטו במכירה ובמיסים.

חקר איך מנזרים של דומיניקנים ופרנציסקנים (נזירים שגרו בערים) עזרו לעצב ערים. הפאפא (האפיפיור) קבע חוקים למנזרים האלה.

אקזמפלום היא סיפור קצר עם מוסר. כמרים וסופרים השתמשו בסיפורים האלה כדי להסביר ערכים. הם מראים איך אנשים חשבו אז.

פורגטוריום (מקום טיהור לנשמה אחרי המוות) הופיע בערך ב-1170. הוא מיועד לנשמות שאינן טהורות לגמרי. לה גוף כתב ספר גדול על איך הרעיון הזה נוצר והשתנה, עד שדנטה תיאר אותו ביצירה שלו.

לה גוף חשב שהתקופה החדשה לא התחילה במאה ה-16. הוא אמר שהעת החדשה מתחילה באמצע המאה ה-18. אז קרו שינויים בחקלאות, התחילו מפעלים עם מנועי קיטור והיתה המהפכה הצרפתית.

כמה מספריו המוכרים: "לידתה של אירופה", "זמן, עבודה ותרבות בימי הביניים" ו"הולדת הפורגטוריום".