ז'אק נקר

ז'אק נקר (1732, 1804) היה מדינאי וכלכלן ממוצא שווייצרי ששימש כשר האוצר של לואי ה־XVI. נקר נולד בז'נבה והחל בקריירה כפקיד ובעל מניות בבנק בפריז. ב־1762 הפך לשותף ובסוף הקים את הבנק "טלוסון, נקר וסייה". ב־1764 נישא לסוזאן קירשו. ב־1766 נולדה להם בתם, אן לואיז ז'רמן דה סטאל, שנודעה אחר־כך כמאהדאם דה סטאל.

נקר התחיל את דרכו כבנקאי בפריז. הוא ניהל עסקי הלוואות, וגם הלוה לממשל הצרפתי. שימש מנהל בחברת הודו המזרחית הצרפתית, ותמך בעצמאותה מול מי שניסה להגביל אותה. ב־1773 קיבל פרס אקדמי, וב־1775 פרסם מאמר הבודק מדיניות סחר חופשי.

ב־1776 מונה נקר לראש המשרד הכלכלי של צרפת. תפקידו שונה למנהל הכללי של האוצר שנה לאחר מכן. הוא קידם רפורמה של מס הגולגולת, מס ישן שנגבה לפי אדם, ושאף שהנטל יחול באופן שוויוני יותר. נקר ניסח צעדים לצמצום החוב הלאומי, כלומר החוב שהמדינה חייבת לנושים, אך העדיף הלוואות על פני העלאת מיסים. מדיניות זו, יחד במימון מעורבות צרפת במלחמת העצמאות של ארצות הברית, החריפה את המצב הכלכלי.
ב־1781 פרסם את "דו"ח המלך" (Compte rendu du roi), שהציג את הכספים בדרך אופטימית. אצולה שחששה מרפורמות, ובמיוחד מרעיון של מיסים חדשים, פעלה לפטרו. אחרי הפיטורים כתב נקר ספרים על ניהול הכספים, אך גם הופנה למרחק מהפרובינציה בשל התנגדותו לשר האוצר שהחליפו.
בשלהי 1788, כשכלכלת צרפת קרסה, הציבור דרש את חזרתו. הוא חזר לתפקיד אך התקשורת בינו לבין האריסטוקרטים התדרדרה.

נקר מילא תפקיד חשוב באירועים שקדמו למהפכה. הוא סייע להפוך חלק מהמוסדות המורדים לחוקיים. באביב־קיץ 1789 ארגן את אספת המעמדות של שנת 1789. בתחילה ראה בו הציבור מציל, אך בפועל התנהג כאחראי על כספים ולא כמי שמוביל רפורמות פוליטיות. הצעתו לייצוג כפול למעמד השלישי והכרה בזכות הבחירה לא מנעה עימות עם האצולה. ב־11 ביולי הוא הואשם ותורגם מתפקידו; החדשות הובילו למחאות בפריז וב־14 ביולי נפלה הבסטיליה. המלך השיבו לתפקיד לזמן קצר, אך נקר לא הצליח לפעול לצד מנהיגים אחרים. בספטמבר 1790 התפטר סופית.
לאחר מכן חזר לאחוזתו ליד ז'נבה. אשתו מתה זמן קצר לאחר מכן. נקר נפטר ב־9 באפריל 1804.

ז'אק נקר (1732, 1804) היה בנקאי ומנהיג כלכלי ממוצא שווייצרי. נולד בז'נבה ועבד בבנק בפריז. הוא התחתן עם סוזאן וילדה להם בת, מאדאם דה סטאל.

נקר התחיל לעבוד בבנק והפך לשותף. אחר כך ניהל חברת סחר גדולה. הוא גם הלוה כסף לממשלת צרפת.

בשנת 1776 נקר מונה למנהל הכספים של צרפת. הוא רצה שהמסים יחולו בצורה הוגנת יותר. נקר ניסה לצמצם את חוב המדינה, שזה כסף שהממשלה חייבת. ב־1781 פרסם דוח שהראה שהמצב טוב יותר מאשר היה.
האצולה לא אהבה את הרפורמות שלו. הם פטרו אותו, אבל כשהמצב הכלכלי התדרדר ב־1788, העם קרא שישיבו אותו.

ב־1789 הוא סייע לארגן את אספת המעמדות. הפיטורים שלו העמידו את העם נגד השלטון. זה הוביל לנפילת הבסטיליה ב־14 ביולי. נקר חזר לתפקיד לזמן קצר והתפטר ב־1790.
אחרי שעזב חזר לאחוזתו ליד ז'נבה. אשתו מתה. נקר מת ב־9 באפריל 1804.