ז'ואן מירו

ז'ואן מירו אי פרה (1893, 1983) היה צייר, פסל וקדר מדרום ספרד. הוא נחשב לאחד ממובילי הסוריאליזם המופשט. סוריאליזם הוא זרם אמנות שמציג דימויים חלומיים ומופשטים.

מירו נולד בברצלונה וגדל בשכונת ברי גוטיק. ב-1919 עבר לפריז, אל מרכז האמנים במונפרנאס, ופיתח שם סגנון ייחודי בהשפעת סופרים ומשוררים סוריאליסטיים. הוא עבד גם בניו יורק וחזר לעתים לברצלונה. עבודותיו הסוריאליסטיות נחשבות מקוריות במאה ה-20.

ב-1926 שיתף פעולה עם מקס ארנסט. ביחד עזרו ליצור את טכניקת ה-grattage, גירוד צבע יבש מהבד כדי לקבל מרקמים לא צפויים. ב-1929 נישא לפילר חונקוסה, וב-1931 נולדה להם בת, דולורס.

מירו היה בין הרדיקליים שבסוריאליסטים. אנדרה ברטון תיאר אותו כ"הסוריאליסט ביותר מכולנו". הוא דחק להחליף את הציור הקונבנציונלי באמצעים חדשים, ואמר עליו משפטים מחזקים ורדיקליים.

למרות הסגנון המופשט, מירו השתמש לעיתים ב"עוגנים", אובייקטים ברורים בציור שמקלים על ההבנה. דוגמאות לעוגנים הן דמויות נשים, גורמי שמים ובעלי חיים. ביצירות כמו "האישה המתרחצת" ו"האמהות" ניתן לזהות עוגנים אלה.

בעשורים האחרונים לחייו הוא ייצר מאות עבודות קרמיקה. בין היתר יצר את חומת השמש וחומת הירח בבניין אונסק"ו בפריז. הוא גם צייר חלונות זמניים על זכוכית.

ב-1954 זכה בפרס ההדפס בביאנלה של ונציה. ב-1980 קיבל מדליית זהב לאמנויות היפות ממלך ספרד חואן קרלוס הראשון.

השפעתו ניכרת אצל ציירי האקספרסיוניזם המופשט, כמו ג'רום גורקי, ג'קסון פולוק ומרק רותקו. החל משנות ה-60 גם אנשי האקספרסיוניזם האמריקאי השפיעו חזרה על ציוריו של מירו. שלושת ציורי "כחול" משנת 1961 במרכז פומפידו הם דוגמה לכך.

מירו הנהיג גם מעורבות פוליטית. הוא התנגד לשלטון פרנקו ויצר יצירות שמאתגרות את המשטר, כמו ה"חקלאי הקטלני" וכרזת "עזרו לספרד". למרות הסכנה האישית ביקר בברצלונה בזמן מלחמת האזרחים ואחריה כדי לתמוך בעם הקטלוני.

בשנותיו האחרונות כתב רעיונות רדיקליים וחקר פיסול בגז וציור בארבעה ממדים. מירו נפטר במיורקה ונקבר בבית העלמין במונז'ואיק שבברצלונה. כיום רבות מיצירותיו מוצגות במכון ז'ואן מירו בברצלונה, ועבודותיו נמכרות בסכומים של עד כ-8 מיליון דולר.

מלבד הציור עסק מירו בפיסול. סגנון פסלו מזכיר לעיתים את היצירה של הפסל הבריטי הנרי מור.

ז'ואן מירו (1893, 1983) היה צייר, פסל ועשה כלים מקרמיקה. הוא נולד בברצלונה ועבד גם בפריז ובניו יורק.

מירו צייר בסגנון סוריאליזם. סוריאליזם זה אמנות שמראה תמונות כמו בחלום. ב-1919 עבר לפריז ופגש אמנים וסופרים.

בשנת 1926 הוא עבד עם מקס ארנסט. הם המציאו שיטה שנקראת grattage. grattage זה לגירוד צבע מהבד כדי לקבל צורה חדשה.

ב-1929 נישא לפילר חונקוסה. ב-1931 נולדה להם בת בשם דולורס.

בציורים שלו יש לעיתים "עוגן". עוגן זה חלק ברור בתמונה שמקל על הזיהוי. לדוגמה דמות אישה או ירח.

מאוחר יותר יצר מירו הרבה קרמיקה. הוא עיצב את חומת השמש וחומת הירח בבניין אונסק"ו בפריז.

מירו לא אהב את שלטון פרנקו. הוא יצר עבודות שעודדו עזרה לאנשים בספרד. למרות הסכנה ביקר בברצלונה כדי לעודד את התושבים.

מירו מת במיורקה ונקבר במונז'ואיק שבברצלונה. היום אפשר לראות רבות מיצירותיו במוזיאון ז'ואן מירו בברצלונה.

מירו עשה גם פסלים. הפסלים שלו מזכירים מעט את עבודות הפסל הנרי מור.