ז'ול מישלה (1798, 1874) היה היסטוריון, פילוסוף וסופר צרפתי. הוא נחשב לאחד ההיסטוריונים המשפיעים של המאה ה-19. רבים זוכרים אותו בזכות ספרים גדולים כמו "ההיסטוריה של צרפת" ו"ההיסטוריה של המהפיכה", אך גם בגלל עמדות רפובליקניות ואנטי‑כנסייתיות שגררו מחלוקות וביקורת עתידית על הערכתו הלאומית של הנרטיב ההיסטורי.
מישלה נולד בפריז במשפחה בעלת מסורת הוגונוטית (הוגונוטים = פרוטסטנטים בצרפת). אביו היה מדפיס, וז'ול עזר לו בעבודתו עוד צעיר. הוא למד בתיכון שרלמאן והצטיין. ב-1821 סיים בחינות אוניברסיטאיות וקיבל משרת הוראה להיסטוריה. ב-1824 התחתן.
בתחילת דרכו כתב ספרי לימוד ולוחות כרונולוגיים, ובהמשך פרסם מחקרים וסיכומים. ב-1827 מונה למרצה בכיר, וב-1831 הוציא את "הקדמה להיסטוריה העולמית" בסגנון חדש ומעמיק. אירועי 1830 קידמו אותו; קיבל משרה במשרדי הגנזך המדינה והפך לפרופסור זוטר תחת פרנסואה גיזו. משם החל לעבוד על יצירתו הגדולה, "ההיסטוריה של צרפת", עליה עבד כשלושים שנה.
ב-1838 מונה לקתדרה להיסטוריה בקולז' דה פראנס. הוא נלחם בעקרונות של המסדר הישועי (כת דתית), והרצאותיו הפכו לפופולריות ביחד עם חברו אדגר קינה. ספריו של התקופה מגלים את אמונותיו האתיות והפוליטיות: רגשיות, נטייה לרעיון שוויוני מסוים וביקורת על הכנסייה.
במהלך המהפכה של 1848 נאסר עליו להמשיך להרצות בגלל תוכן מסית, והוא בחר להתרחק מפוליטיקה פעילה ולהתמקד בכתיבה. אי‑שבועה לאימפריה גרמה לאובדן משרתו בגנזך, אך לא השתקתה של יצירתו. בין ספריו הנפוצים נמנים "נשות המהפכה", "הציפור", "החרק", "האהבה", "האישה", "הים" ו"המכשפה", חיבורים קצרים שהתנוּלו לצד ההיסטוריה הגדולה ולעיתים הראו פן טבעי או מוסרי של המחבר.
ב-1867 סיים מהדורה רגילה של "ההיסטוריה של צרפת" בת 19 כרכים. הכרכים עוסקים מתקופת ימי הביניים ועד לפרוץ המהפכה, כשהתיאור של ימי הביניים נחשב לציורי וחי. מחקרו היה מעמיק, אך נטייתו האישית והפוליטית השפיעה על פרשנותו.
מישלה גר בצרפת ובאיטליה, ועבד לעיתים בריביירה בחורף. ניסיונותיו להשלים את ההיסטוריה עד המאה ה-19 לא הושלמו; הוא הגיע עד קרב ווטרלו. משרת הקולז' דה פראנס לא הושבה לו בתקופת הרפובליקה החדשה. נפטר ב־1874 וקבור בבית הקברות פר לשז בפריז.
ז'ול מישלה (1798, 1874) היה היסטוריון וסופר מצרפת. הוא כתב ספרים גדולים על ההיסטוריה של צרפת ועל המהפכה.
מישלה נולד בפריז במשפחה הוגונוטית. הוגונוטים הם פרוטסטנטים בצרפת. אביו היה מדפיס, וז'ול עבד איתו. הוא למד טוב בבית הספר והפך למורה בהיסטוריה.
הוא נתן הרצאות פופולריות ונלחם ברעיונות של הכנסייה. ב-1838 קיבל משרה חשובה בקולז' דה פראנס. בזמן המהפכה של 1848 הפסיקו להרשות לו להרצות. במקום להצטרף לפוליטיקה, הוא המשיך לכתוב.
מישלה כתב גם ספרים קצרים על טבע ואנשים. כמה כותרים מוכרים שלו הם "הציפור", "הים" ו"המכשפה". בשנת 1867 פרסם מהדורה של "ההיסטוריה של צרפת" בת 19 כרכים. הוא התגורר בצרפת ובאיטליה ועבד לעתים בחוף הריביירה.
נפטר ב־1874, וקברו נמצא בבית הקברות פר לשז בפריז.
