ז'ילברטו פריירה

ז'ילברטו די מלו פריירה (15 במרץ 1900, 18 ביולי 1987) היה סופר, אנתרופולוג וסוציולוג ברזילאי. אנתרופולוג = חוקר תרבויות ובני אדם. סוציולוג = חוקר החברה והקשרים בין אנשים. פריירה נחשב לאחד המשפיעים על ההיסטוריה המודרנית של ברזיל.


נולד ברסיפה למשפחה בעלת מטעי סוכר. אביו היה פרופסור למשפטים. בילדותו סבתו פינקה אותו כי חשבה שהוא מתקשה ללמוד קרוא וכתוב. כשהייתה סבתו בחיים התגורר גם אצל קרובי משפחה במטע Engenho São Severino do Ramo, חוויות שתיאר מאוחר יותר בספר Pessoas, coisas e animais.

למד בארצות הברית באוניברסיטת ביילור ובקולומביה. בקולומביה למד אצל פרנץ בועז, חוקר שהשפיע עליו עמוקות. עם שובו לברזיל לימד סוציולוגיה. בעקבות מעורבות פוליטית נאלץ לעזוב לארה"ב ב-1930 והעביר קורסים כמרצה אורח בסטנפורד.

ב-1933 פרסם את ספרו המוכר ביותר, הבית הגדול ומגורי העבדים (Casa-Grande & Senzala). בספר חוקר פריירה את השילוב ההיסטורי בין הפורטוגלים, העבדים האפריקאיים והעמים האמרינדיאניים בתרבות הברזילאית. הספר הניח יסודות לרעיון של "דמוקרטיה גזעית" בברזיל, רעיון שאומר כי יש היבטים של שילוב גזעי בחברה הברזילאית.

ב-1934 נעצר כשארגן ועידה אפרו-ברזילאית, באשמת תמיכה בקומוניזם. הוא המשיך לפעול בזירה הציבורית: ב-1946 נבחר לאספה המכוננת כנציג מפלגת האיחוד הלאומי הדמוקרטי (מפלגה ימנית). בשנות ה-50 קידם את תיאורית ה-luso-tropicalismo, הטענה שהמגע בין הפורטוגלים לאוכלוסיות טרופיות יצר שילוב תרבותי ולא נחותות תרבותית.

בשנות ה-60 פרסם גם עבודה על יחס ברזיל לאירופה הגרמנית. ב-1964 תמך בפריית הצבא כנגד נשיא גולאר והגדיר את עצמו כ"אנרכיסט בונה". נשיא ורגאס הציע לו להיות שר החינוך, אך סירב כי שאף להיות מושל פרנמבוקו ולא הצליח בכך.

לקראת סוף חייו ייסד את Fundação Gilberto Freyre לקידום התרבות הצפון-מזרחית של ברזיל. ביתו ברסיפה הפך למוזיאון, והשטח הסמוך הוגדר אתר אקולוגי.


הספר זיכה אותו בפרס אניספילד-וולף ב-1957. ב-1962 קיבל את פרס מאשאדו דה אסיס מהאקדמיה הברזילאית. ב-1968 קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת מונסטר. העיטור האחרון שהוענק לו היה אות לגיון הכבוד הצרפתי.

ז'ילברטו די מלו פריירה (1900, 1987) היה סופר וחוקר ברזילאי. הוא חקר אנשים ותרבויות.


נולד ברסיפה במשפחה של עצי סוכר. כשהיה ילד סבתו פינקה אותו. הוא התגורר גם במטע כפרי. חוויות אלה נכנסו בספריו.

למד בארצות הברית. אחד המורים שלו היה פרנץ בועז, חוקר מפורסם. פריירה חזר לברזיל ולימד שם. ב-1933 פרסם את הספר המפורסם שלו: הבית הגדול ומגורי העבדים. הספר מדבר על איך הפורטוגלים, העבדים האפריקאיים והעמים האמרינדיאניים השפיעו על ברזיל.

הוא האמין שהשילוב בין תרבויות יצר משהו חדש ולא גרוע. בשנות חייו האחרונות הוא הקים קרן לתרבות הצפון-מזרחית. ביתו הפך למוזיאון.


הוא קיבל פרסים חשובים, בהם פרס אניספילד-וולף ופרס מאשאדו דה אסיס. גם קיבל תואר כבוד וזכה בעיטורים בינלאומיים.