זהות מגדרית

זהות מגדרית היא התחושה האישית של האדם לגבי היותו גבר, אישה, שילוב או אף לא אחד מהשניים.
היא יכולה להתאים למין הביולוגי שנקבע בלידה, או להיות שונה ממנו. בחברות שונות קיימות קטגוריות מגדריות שונות, והן משפיעות על האופן שבו אנשים מזהים את עצמם בחברה.
המונח יכול גם להתכוון למה שאחרים מייחסים לאדם על פי הציפיות החברתיות מתפקידי המגדר (מגדר מיוחס).

המחקר מצביע על כך שזהות מגדר איננה בחירה מודעת. רוב הזכרים מזדהים כגברים וברוב הנקבות מזדהות כנשים, אבל יש חריגים.
חלק מהאנשים חווים חוסר התאמה בין זהותם המגדרית לבין גופם. תחושת אי-נוחות זו נקראת דיספוריה מגדרית (קושי נפשי בגלל חוסר התאמה בין הגוף לזהות). חלק מבקשים הליכים רפואיים לשינוי כדי להתאים את גופם לתחושתם.
מומחים סבורים שגם גורמים ביולוגיים, כמו גנים והורמונים בהריון, וגם חוויות מוקדמות ותהליכים חברתיים יכולים להשפיע על התפתחות הזהות המגדרית.

אטיולוגיה (חקר הסיבות) של זהות המגדר שנויה במחלוקת.
בעבר היו שתי גישות עיקריות, וכיום מקובעת גישה שלישית שמשלבת בין הביולוגי לבין החברתי.

גישה זו טוענת שזהות המגדר נבנית רק על ידי סוציאליזציה (הליך שבו החברה מעצבת את האדם).
היא לא הסבירה תופעות כמו טרנסקסואליות ונון-קונפורמיות מגדרית בילדים, שהופיעו כבר בתינוקות.

גישה רדוקציוניסטית מקדמת הסבר ביולוגי דטרמיניסטי, למשל חשיפה הורמונלית בהיריון.
הביקורת העיקרית עליה היא שזהות מגדר משתנה בין תרבויות, ולכן לא ניתן להסביר הכל רק ביולוגית.

לפי רוב החוקרים הזהות מתחילה להתגבש לפני ולפעמים בזמן הלידה, ומתקבעת לרוב עד גיל כ-18 חודשים.
מובאות השפעות פרי-נטאליות (לפני הלידה) ואפי-נטאליות (אחרי הלידה), וכן השלמה פסיכוסוציאלית לאחר הלידה.
ברוב המקרים הזדהות תואמת את התפקוד ההורמונלי, שלעיתים קשור בכרומוזומי המין, אך הכל תלוי גם בתרבות ובמערכת המגדרית שבה גדל האדם.

מערכת מגדרית היא סך הזהויות שמקובלות בתרבות. בחברות מערביות המערכת בדרך כלל בינארית: זכר/נקבה.
בתרבויות אחרות יש יותר קטגוריות, ולעתים שלוש זהויות חברתיות או יותר.
בתהליך ההשלמה הפסיכוסוציאלי נלמדים תפקידי המגדר הבסיסיים ונרקמת הזהות בהתבסס על התשתית הביולוגית והסביבה.

הנורמה המחקרית היא שזהות מגדר, לאחר התגבשותה, יציבה בדרך כלל. מחקרי עוקבה הראו אחוזי המשך בין כ-61% ל-98% במקרים מסוימים.
עם זאת, קיימים חוקרים שטוענים ששינויים יכולים להתרחש בגיל ההתבגרות או בבגרות.

חוקרים חוקרים את הנושא כדי להבין מדוע קיימים אנשים טרנסג'נדרים ולחקור את ההיבטים הביולוגיים והנפשיים של ההתפתחות.
העיסוק בנושא עורר ביקורת, כי חלק מהמבקרים טוענים שחיפוש הגורמים נועד למניעה ולאו דווקא להבנה מדעית.

ברוב האנשים יש התאמה בין המין הביולוגי לזהות המגדרית ולמגדר המיוחס להם על ידי החברה. על פי הערכה, כ-3% מהאוכלוסייה חווים חוסר התאמה בעוצמות שונות.
המונח טרנסג'נדר כולל מגוון זהויות הקשורות לחוסר הלימה בין מין לזהות ולביטוי מגדרי.

לימודי מגדר הם תחום אקדמי הבוחן את ההיבטים החברתיים והתרבותיים של הזהות המגדרית. תחום זה רב-תחומי ומשלב היסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, משפטים ואחרים.
הוא שונה מפסיכולוגיה בכך שהוא מתמקד יותר בהקשרים חברתיים ופוליטיים, ונתקל בביקורת ציבורית וטענות לגבי אוריינטציה אידאולוגית.

זהות מגדרית היא איך אדם מרגיש בפנים לגבי היותו בן, בת, גם וגם או לא אף אחד מהם.
לפעמים זה מתאים למה שאמרו על הילד בלידה, ולפעמים לא.
כל חברה בונה כללים קצת שונים לגבי מה נחשב "גברי" או "נשי".

חלק מהילדים לא מתנהגים לפי הציפיות המגדריות. זאת נקראת נון-קונפורמיות מגדרית (התנהגות שמוכרת פחות כחלק מהמגדר הצפוי).
אם מישהו מרגיש לא בנוח כי גופו שונה מתחושת זהותו, זה נקרא דיספוריה מגדרית (קושי או עצב בגלל חוסר התאמה).

זהות מתפתחת מוקדם. מדענים אומרים שלרוב היא מתחילה לפני הלידה ומתחזקת בשנה הראשונה לחיים.
רוב האנשים מרגישים התאמה בין גופם לזהותם, אבל כ-3% חשים חוסר התאמה.
המילה טרנסג'נדר מתארת אנשים שחווים חוסר התאמה כזה.

יש גם תחום שנקרא לימודי מגדר. זה לומדים במכללות ובאוניברסיטאות.
הם בוחנים איך החברה והתרבות משפיעות על רעיונות של גבריות ונשיות.
תחום זה משלב היסטוריה, סוציולוגיה ועוד.