זהרה לביטוב

זהרה לביטוב (20.10.1927, 3.8.1948) הייתה לוחמת בפלמ"ח והטייסת הראשונה בחיל האוויר הישראלי. נולדה בתל אביב, גדלה בקיבוץ קריית ענבים וחזרה לעיר בתור ילדה. כבר בילדותה נראתה עצמאית ויצירתית, והשתתפה בהצגות מקומיות.

בנערותה הצטרפה לפלמ"ח (כוח לחימה יהודי טרם קום המדינה). שירתה כללה פעולות לוחמה מסחררות, ובהן מבצע "ליל הגשרים" ופיצוץ גשר א-זיו. בפעולה זו נפצעה בעין, ותיקברה אחר כך בעין חרוד.

בפלמ"ח הכירה את שמואל (שמוליק) קופמן. השניים התארסו ותכננו נסיעה ללימודים בארצות הברית. ב-2 במאי 1947 שמוליק נהרג בתאונת אימונים עם רימון. לאחר אבל קצר נסעה זהרה לפילדלפיה והחלה ללמוד רפואה, ואז המשיכה ללימודים בקולומביה בניו יורק.

עם פרוץ מלחמת העצמאות עזבה את הלימודים והשתתפה בקורס טיס בארצות הברית. בקורס זה סיימה ביוני 1948 והשתלבה כחלק מחיל האוויר הישראלי. מונתה לסגנית מפקד טייסת ותפקידה כלל טיסות תובלה לקשר עם ירושלים הנצורה, הנגב ונקודות מבודדות. בקורס הטיס נוצר קשר רגשי גם עם אמנון (זיסט) ברמן, שנהרג ב-7.7.1948 בהפלת מטוסו.

ב-3.8.1948, במהלך המראה שגרתית ממנחת עמק המצלבה בירושלים, המטוס התנגש בקיר החומה של מנזר המצלבה עקב תקלה טכנית. זהרה נפצעה קשה ופונתה לבית החולים, אך נפטרה בדרך. הטייס עמנואל רוטשטיין נהרג גם הוא. לאחר פטירתה הועלתה בדרגה לפקד טיס. בתחילה נקברה בשייח' באדר א', וב-30.8.1950 הועברו עצמותיה לבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

לאחר מותה פורסמו יומניה ומכתביה, שבהם תיארה את ילדותה, נעוריה ויחסי האהבה עם שמוליק. סיפור אהבתם הוצג בספרה של דבורה עומר "לאהוב עד מוות" (1980). גם הופק מחזה בשם "שמוליק של זהרה" על בסיס יומנים אלו, שהוצג בתיאטרון לילדים ולנוער ב-1981.

ספר נוסף המבוסס על חומריה של זהרה יצא ב-2003: "כזוהר הרקיע" של עופר רגב. פרסומים אלה החזירו את דמותה לציבור ויצרו סיורים מודרכים ואתגרו זיכרון ציבורי של חייה ומותה.

זהרה הונצחה בדרכים שונות: חדר לימודים על שמה ואחר כך הרחבות של שמות רחובות בערים שונות. ברמת גן יש בית תרבות על שם עמנואל רוטשטיין, ובו לוח זיכרון. בירושלים נקרא רחוב על שמה וברחוב גם ציור קיר שנעשה לזכרה. לאחרונה הועלו גם יוזמות לקרוא רחובות בתל אביב-יפו ורעננה על שמה; ב-2024 ו-2025 יש עדכונים על קריאות חדשות אלו.

זהרה נותרה דמות של לחימה, אהבה ומסירות. יומניה ומכתביה משקפים את התקופה, את הכאב על אובדן וקבלת החלטות אמיצות, ואת מעורבותה בשירות ובטיס.

זהרה לביטוב נולדה ב-20.10.1927 בתל אביב. גדלה בקיבוץ ובתל אביב. כבר בילדותה הייתה מיוחדת ואהבה להופיע.

כשהייתה צעירה הצטרפה לפלמ"ח (פלוגת מחץ, קבוצה לוחמת של צעירים לפני קום המדינה). היא השתתפה בפעולות מסוכנות ונפצעה בעין באחת מהן.

זהרה התארסה לשמוליק קופמן. ב-2.5.1947 שמוליק מת בתאונה באימון. זהרה נסעה לאמריקה ולמדה רפואה.

ב-1948 עזבה את הלימודים והלכה ללמוד טיס. טיס (טייס/טייסת) הוא אדם שמטיס מטוס. ביוני 1948 חזרה לארץ כטייסת בחיל האוויר. היא טסה כדי לקשר בין ירושלים לנמל התעופה.

ב-3.8.1948 המטוס שלה התנגש בקיר של מנזר בגלל תקלה. זהרה נפצעה וקיבלה עזרה, אך היא מתה בדרך לבית החולים.

לאחר מותה פורסמו היומנים שלה. סופרת בשם דבורה עומר כתבה ספר על אהבתה לשמוליק. גם הופקו הצגות וספרים אחרים על סיפורה.

על שמה נקראו רחובות ובתים. יש ציור קיר ופלחי זיכרון אחרים. עד היום אנשים זוכרים את זהרה על האומץ והאהבה שלה.