זיידים

זיידים (בערבית: الزيدية) הם פלג שיעי שנקרא על שם זייד בן עלי. זייד נהרג אחרי מרידה נגד שלטון בית אומיה באזור חג'אז בשנת 740.

הזיידים מכירים רק בארבעת האימאמים הראשונים. אימאם (מנהיג דתי ופוליטי) אצלם אינו חייב להופיע רק ב־12 דורות כפי שבמסורת התריסרית. הם סבורים שאימאם יכול לקום בכל דור, ותפקידו גם פוליטי וזמני. לכן המוסד אצלם פרגמטי ומעורב בשלטון.
הזרם בנוי על גישה שניסתה לגייס מאמינים גם מתוך הסונה. לכן הזיידים הכירו בחלק מהח'ליפים הסונים הראשונים, כמו אבו בכר ועומר, כדי לקרב סונים אליהם. יחד עם זאת הם שמרו על זהות שיעית מסוימת, וקבעו שכללים ייחודיים לשלטון: השליט לא נחשב לחסין מחטא (העִצמה, כלומר אי־טעות אלוהית), והוא צריך לפעול לפי שיקול דעתו לטובת הקהילה.

בימי הביניים חכמי הזיידים נטו לאמץ השקפות מהמועתזילה (זרם תאולוגי רציונלי), למשל לגבי תכונות האל ורעיון שהקוראן נברא. בגישה החדשה יותר הם נוטים יותר להשקפות סוניות. שינוי זה הושפע מהשפעות פוליטיות ותיאולוגיות במאות האחרונות, כולל השפעת מוחמד אל־שוכאני ומגעים פוליטיים עם סונים נגד כוחות זרים.

ההלכה הזיידית (כללי הדת וההלכה) מבוססת על מסורות שמיוחסות לזייד אבן עלי, אך בפועל היא אקלקטית. כלומר היא משלבת דעות משיעיות וסוניות שונות, ומותאמת למנהגים המקומיים. לכן ההלכה משתנה מאזור לאזור, בצפון אפריקה היא שונה מתימן ומאיראן.
בפרקטיקה יש הבדלים כמו אחיזת הידיים בתפילה לצד הגוף, וזכרון חגיגי כמו עיד אל־ע'דיר, שהפך לאירוע פוליטי חשוב בצפון־מערב תימן.

תימן הצפונית אימצה את הזיידיות כאסכולה רשמית עד 1962, אז הוסרה המלוכה במהפכה שנתמכה על ידי גמאל עבד אל־נאצר. אחרי איחוד תימן ב־1990 רוב האוכלוסייה במדינה המאוחדת היתה סונית. למרות זאת נשאר כוח פוליטי ניכר לזיידים, וחלק מהמנהיגים, בניהם עלי עבדאללה סאלח, השתמשו במינוי סונים כדי לחזק שלטון רחב.
השינויים בחוקה והמאבק הפוליטי עוררו חששות וזעזועים בתוך החברה. לאורך השנים נמשכו מתחים ועימותים בין סונים לזיידים, ושיאם בהתקוממויות ושיבושים פוליטיים בתימן.

הזיידים הם קבוצה בתוך השיעה. הם נקראו על שם זייד בן עלי. הוא הוביל מרד ונפצע בשנת 740.

הזיידים מכירים בארבעת האימאמים הראשונים. אימאם (מנהיג דתי) יכול להופיע בכל דור. הם רואים את האימאם גם כשליט פוליטי. לא חושבים שהשליט אינו יכול לטעות.
חלקם ניסו לדבר עם הסונים ולהביא תומכים חדשים.

בימי קדם הזיידים שמחו דעות מרציונליות שנקראו מועתזילה (גישה שמדגישה חשיבה). במאה ה־19 חלקם התקרבו להשקפות סוניות.

ההלכה הזיידית מערבת דברים משיעיים וסוניים. היא משתנה ממקום למקום. בתפילה הם מעמידים את ידיהם לצידי הגוף. חג חשוב אצלם הוא עיד אל־ע'דיר, שמזכיר את מינוי עלי.

תימן הצפונית היתה מדינה זיידית עד 1962. אחרי מהפכה נעלמה המלוכה. ב־1990 תימן התאחדה עם הדרום. באיחוד הרוב במדינה היה סוני. למרות זאת לזיידים נשאר כוח פוליטי. היו מתחים ועימותים בין הקבוצות השונות בתימן.