זיקה אלקטרונית

זיקה אלקטרונית היא השינוי באנרגיה כשאטום ניטרלי קולט אלקטרון. אטום ניטרלי הוא אטום שמספר הפרוטונים שווה למספר האלקטרונים. בתהליך הזה מתקבל יון שלילי, כלומר אטום עם עוד אלקטרון שמטעין אותו במטען שלילי.
ככל שנפלטת אנרגיה רבה יותר, כך הנטייה של האטום לקלוט אלקטרון גדולה יותר. אם הזיקה שלילית, צריך להשקיע אנרגיה כדי להוסיף את האלקטרון. לדוגמה, גזים אצילים (גזים לא מגיבים) בדרך כלל דורשים השקעת אנרגיה.
אפשר להוסיף לאטום גם אלקטרון שני או שלישי. אלו נקראות הזיקות השנייה והשלישית, והן בדרך כלל דורשות השקעת אנרגיה. לדוגמה, הזיקה האלקטרונית הראשונה של חמצן (O) היא 141 קילו־ג'אול למול, ואילו הזיקה השנייה של O היא −844 קילו־ג'אול למול.

במערכה המחזורית קיימת מגמה חלקית: בדרך כלל הזיקה עולה כשעוברים משמאל לימין בשורה. הסיבה היא שעלייה במספר הפרוטונים מחזקת את המשיכה לגרעין, וכתוצאה נפלטת יותר אנרגיה כשנוסף אלקטרון. עם זאת, המגמה אינה תמיד עקבית. לפעמים הוספת אלקטרון פירושה כניסה לקליפה חדשה, ואז הזיקה יכולה לרדת למרות המספר האטומי הגדול יותר. בטורים (עמודות) אין מגמה ברורה.

זיקה אלקטרונית נמדדת ניסויית בלבד בעבור חלק מהיסודות. עבור אחרים מחושבת הערך תאורטית.

זיקה אלקטרונית היא כמה אנרגיה משתנה כשרואים אלקטרון נוסף. אלקטרון הוא חלקיק קטן שמקיף את האטום. אטום שמקבל אלקטרון נהיה יון שלילי, אטום עם מטען שלילי.
אם משתחררת אנרגיה, האטום אוהב לקבל את האלקטרון. אם צריך להשקיע אנרגיה, האטום לא רוצה את האלקטרון. גזים אצילים הם קבוצת גזים שלא אוהבים אלקטרון נוסף.
חמצן מקבל אלקטרון בפעם הראשונה ומשחרר אנרגיה. כשהמנסים לתת לו אלקטרון שני, צריך להשקיע אנרגיה.

בתוך הטבלה המחזורית יש חוקיות חלקית. בדרך כלל עבר משמאל לימין מגדיל את המשיכה של הגרעין לאלקטרון. לפעמים יש חריגים, כי האלקטרון החדש נכנס לקליפה שונה.