זיקיתיים

זיקיתיים (שם מדעי: Chamaeleonidae) הם משפחה של לטאות. הם ידועים ביכולת לשנות צבע, בלשון הארוכה ובעיניים שיכולות לזוז כל אחת לכיוון אחר. המשפחה כוללת כ-220 מינים ברחבי העולם נכון ל-2026.


רוב הזיקיות שוכנות בעצים ושיחים, אך יש מינים קטנים שחיים על הקרקע. גופן פחוס ועוזר להן להתמתח ולהתכווץ. בכפות הרגליים יש שלוש אצבעות בצד אחד ושתי אצבעות בצד השני, כמו צבת, וזנב ארוך וגמיש שמסייע לאחוז בענפים. אין להן עורת-תוף חיצוני, אבל הן שומעות בתדרים של 200, 600 הרץ.

לשונן ארוכה מאוד, בערך 1.5, 2 פעמים אורך הגוף כולל הזנב, והיא נורה אל הטרף במהירות, כ-0.07 שניות.

הזיקית הקטנה ביותר היא הזיקונית הננסית (אורכה כ-30 מ"מ). הגדולות כוללות את הזיקית התימנית, הזיקית הענק מלגשית וזיקית פארסון, שאורכן עשוי להגיע עד כ-68.5 ס"מ.


זיקיות נפוצות בעיקר באפריקה ובמדגסקר, שם יש את המגוון הרחב ביותר של מינים. יש גם מינים בדרום אירופה, במזרח התיכון ובתת-היבשת ההודית. בישראל נפוצה הזיקית הים-תיכונית.


הזיקיות משנות צבע לפי טמפרטורה, מצבן הנפשי ואיתות חברתי. שינוי הצבע עוזר לתקשורת ולאיזון טמפרטורה, ולא רק להסוואה. זיקית מאוימת נוטה לצבעים כהים. נקבה בהריון או נקבה שמנסה למשוך זכרים תציג דגמים וצבעים מיוחדים.

מנגנון שינוי הצבע: בעור יש שלוש שכבות של תאים. בשכבה התחתונה יש כרומטופורים (תאי צבע) עם מלנין (פיגמנט כהה). מעליהן יש תאים עם פיגמנט צהוב. בשכבה העליונה יש תאים עם גבישי גואנין (מינרל שמחזיר אור). שינוי במרקם הגבישים משנה את האור המוחזר, וכשמצטרף לזה הפיגמנט הצהוב נוצרות הצבעים השונים, למשל ירוק כשיש אור כחול שמשולב בצהוב.


הזיקית ניזונה בעיקר מחרקים כמו חגבים, גמלי-שלמה, זבובים וזחלים, ולעיתים גם מעלים וצמחים מיוחדים. היא מעדיפה מים זורמים על פני מים עומדים.


בעבר חשבו שהזיקית "אוכלת" אוויר, כפי שכתבו אריסטו ואחרים. שם העברי מקורו ב'זקיתא' המוזכרת במשנה ובמדרשים. יש ויכוחים בין חוקרים אם הזיקית נכללת ברשימת השמיטה של ה"שרצים" בתרבות היהודית. בעמים שונים יש אגדות ואמונות על הזיקית, חלקן רואות בה חיה מיוחדת שצריך לשמור עליה.


דוגמאות בולטות: זיקית תימנית (Chamaeleo calyptratus), זיקונית ננסית (הזוחל הקטן בעולם), זיקית נאמאקה המדברית.

זיקיתיים הן משפחה של לטאות. יש כ-220 מינים נכון ל-2026. הן יכולות לשנות צבע. יש להן לשון מאוד ארוכה ועיניים שכל אחת מסתכלת לכיוון אחר.


רוב הזיקיות גרים על עצים. יש גם זיקיות קטנות על הקרקע. הרגליים שלהן כמו צבת, שלוש אצבעות בצד אחד ושתי בצד השני. הזנב עוזר להן להחזיק בענפים. הן שומעות צלילים נמוכים (200, 600 הרץ).

לשון הזיקית ארוכה פי 1.5, 2 מגופה. היא פוגעת בטרף בתוך כ-0.07 שניות.

הקטנה ביותר היא זיקונית ננסית ואורכה 30 מ"מ. הגדולות יכולות להגיע עד כ-68.5 ס"מ.


רוב הזיקיות חיים באפריקה ובמדגסקר. יש גם כמה מינים בדרום אירופה, במזרח התיכון ובהודו. בישראל יש זיקית ים-תיכונית.


הזיקית משנה צבע לפי חום הגוף, הרגשה והתקשורת עם זיקיות אחרות. לפעמים זה עוזר להסוואה.

בעור יש תאי צבע שנקראים כרומטופורים (תאי צבע). יש בתאים אלה מלנין (פיגמנט כהה). מעליהם יש תאים צהובים. במעלה העור יש גבישים קטנים של גואנין (גבישים שמחזירים אור). כשהגבישים מתקרבים או מתרחקים, הצבע נראה שונה. בשילוב עם הצהוב נוצרים צבעים כמו ירוק.


הזיקית אוכלית חרקים כמו חגבים, זבובים וזחלים. לפעמים היא גם אוכלת עלים.


לעיתים קדמונים חשבו שהזיקית "אוכלת" אוויר. שמות וסיפורים על הזיקית מופיעים בכתבים ישנים ובאגדות באזורי המזרח התיכון.


דוגמאות: זיקית תימנית, הזיקונית הננסית, זיקית נאמאקה.