זכויות בעלי חיים

זכויות בעלי חיים היא השקפה שלפיה יש להתייחס לבעלי חיים לא רק כרכוש, אלא כפרטים בעלי מעמד מוסרי. יש שתי דרכים להבין את המושג: במובן הרחב הוא כולל כל דיון אתי במעמד בעלי החיים, כולל גישות כמו רווחת בעלי חיים. במובן הצר הוא מתייחס לתאוריות שטוענות שלבעלי חיים יש זכויות יסודיות, בדומה לזכויות אנושיות אך מותאמות לצרכיהם.

עקרון מרכזי בתנועה הוא מניעת סבל. לכן היא מתנגדת לניצול כמו חקלאות תעשייתית, ניסויים, תעשיית פרוות ובידור עם בעלי חיים. התנועה שונה מרווחת בעלי־החיים בכך שהיא לא רק מבקשת שיפורים בתנאי החזקה, אלא מערערת על עצם השימוש בבעלי חיים.

הדיון בוחן מי זכאי לזכויות לפי יכולתו לחוש סבל. יצורים עם מערכת עצבים מפותחת, למשל רוב חולייתנים, נחשבים בעלי יכולת זו. לגבי חסרי חוליות יש ספקים; לגבי צמחים לא נמצאו ראיות למבנים עצביים דומים.

במחשבה המודרנית שתי דמויות מרכזיות: פיטר סינגר (1975) וטום ריגן (1983). סינגר, מהתועלתנים, תועלתנות היא גישה המעריכה מעשים לפי התוצאה והתועלת, טען שיש למנוע סבל מיותר ומגדיר אפליה נגד בעלי־חיים כ"speciesism" (אפליה על רקע מין). ריגן, בגישה דאונטולוגית, שמדגישה זכויות וחובות עצמן ולא רק תוצאות, טען שליצורים עם "ערך פנימי" מגיעות זכויות יסוד.

חוקים רבים מגנים על בעלי חיים נגד התעללות, אבל לרוב לא משתמשים במונח "זכויות" משפטיות מלאות. דוגמה מוקדמת היא חוק בריטי מ-1822 נגד אכזריות כלפי בהמות. כמה מדינות עדכנו חקיקה תוך הכרה רחבה יותר במעמד בעלי החיים.

בישראל יש חוקים ייעודיים: חוק להגנת חיית הבר, חוק צער בעלי חיים לגבי ניסויים, וחוק צער בעלי חיים (1994) שמאסר התעללות. במערכת החינוך הופסקו ניסויים בבעלי חיים לאחר דיון ב-1999. יש גם איסורים על מופעים הגורמים סבל.

ארגונים כמו PETA פועלים ברמה העולמית ומשתמשים בפרובוקציות לתשומת לב ציבורית. הטקטיקות של התנועה כוללות חרם צרכני, הסברה לקידום צמחונות/טבעונות, ותביעת רפורמות ספציפיות (למשל נגד פיטום אווזים). חלק מהפעילים מבצעים גם פעולה ישירה, כמו שחרור בעלי חיים. קיימים מקרים של גרימת נזק לרכוש ואיומים אלימים על אנשי מקצוע; רוב התנועה, עם זאת, מתנגדת לאלימות.

בישראל פעילים ארגונים בולטים: אנימלס, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים, ואחרים כגון 269life. מאבקים בולטים כללו הפסקת ניסויים בבתי ספר, תחקירים שחשפו התעללויות במשחטות, ואיסור על פיטום אווזים שנכנס לאכיפה.

פעילות התנועה הביאה לשינויים בתעשיות מסוימות, התחזקות מודעות ציבורית, והחמרת רגולציה במקומות שונים. לצד זאת קיימים דיונים על גבולות המחאה והשימוש בפרובוקציות.

זכויות בעלי חיים אומרות שבעלי חיים אינם רק חפצים. יש להתחשב ברגשותיהם ובצרכיהם.

הרעיון שמעורר הכי הרבה מחלוקות הוא: האם מותר להשתמש בבעלי חיים למזון, לבידור או לניסויים. תנועה שמגנה על זכויות בעלי חיים אומרת: לא להשתמש בהם כך.

=אילו בעלי חיים?
הקריטריון העיקרי הוא יכולת לחוש סבל. זה אומר: אם יצור יכול להרגיש כאב, צריך להימנע מפגיעה בו. לרוב מובן של חישה כזה ברור בבעלי־חוליות (כמו פרות, תרנגולות ודגים). לגבי חרקים וחסרי־חוליות יש פחות ודאות.

=חשיבה על בעלי חיים במחשבה המודרנית
יש שני פילוסופים חשובים: פיטר סינגר שאמר שיש למנוע סבל מכל יצור, וטום ריגן שאמר שליצורים מסוימים מגיעה הגנה מכיוון שיש להם "ערך פנימי".

=חוקים וישראל
במדינות רבות יש חוקים נגד התעללות בבעלי חיים. בישראל יש חוקי הגנה ולפיהם אסור להתעלל בבעל־חיים. גם הפסיקו ניסויים בבעלי חיים בבתי־ספר.

=תנועה ופעולות
ארגונים שפועלים למען זכויות בעלי חיים עושים הפגנות, הסברה וחרמות נגד חברות שפוגעות בחיות. חלק משחרר בעלי חיים משקי־גידול. רובם עושים זאת בלי אלימות, אבל לעיתים יש מחלוקות על שיטות המחאה.