זכות הלילה הראשון

"זכות הלילה הראשון" (בצרפתית: droit du seigneur; בלטינית: ius primae noctis) היא תביעה מיתולוגית על כך שאדון פיאודלי, סניור, כלומר אדון גדול ששולט באחוזה, יכול היה לישון עם בתולה מבין הצמיתות לפני לילה הנישואין. לפי כמה מקורות הוצגה הזכות כנהג היסטורי, אך הבדיקה ההיסטורית לא מצאה ראיות לכך בימי הביניים.

במערכות פיאודליות מסוימות אכן הייתה דרישת "עבור הנישואים" (Pormariage או Maritagium). זה היה תשלום או רשות שהצמית נדרש לקבל מהאדון כדי להינשא מחוץ לאחוזה. סביר שהמיתוס על זכות הלילה הראשון נוצר כהפרזה או עיוות של דרישת התשלום הזו.

הפופולריות של המיתוס קשורה גם לניגוח פוליטי של המשטרים הישנים, במיוחד בצרפת לפני המהפכה. סופרים ומחזאים כמו וולטר, ופייר בומארשה שכתב את המחזה שעליו התבסס מוזארט, הוציאו את הרעיון למרחב הציבורי. אף שהחוקרים לואי ואיו בצרפת וקרל שמידט בגרמניה פירסמו בשנות ה-80 של המאה ה-19 עבודות שהפריכו את המיתוס, הוא המשיך להופיע בתיאורים עממיים ובתרבות הפופולרית. גם הסרט "לב אמיץ" מתייחס לנושא זה.


לפני ימי הביניים יש אזכורים שונים לרעיון דומה. למשל, הרקלידס פונטיקוס במאה ה-4 לפנה"ס מזכיר טיראן שטען על זכות כזו, והרודוטוס מתייחס לשבט לובי שבו המלך נהג לפעול כך. גם כותבים רומיים עתיקים מזכירים מקרים דומים.

המסורת היהודית מזכירה את הרעיון פעמיים בתלמוד הבבלי. בברייתא, הוראה תלמודית מוקדמת, מביאים תיאור שבו סכנה הביאה לשינוי ימי הנישואין, והאמורא רבה (חוקר תלמודי מאוחר יותר) מסביר שהסכנה הייתה זכות הלילה הראשון. במקורות נוספים מוזכרת גם התנגדות זוהרת של משפחות, כגון במגילת אנטיוכוס, שנקשרה למרד החשמונאים.

"זכות הלילה הראשון" הוא רעיון שאדון גדול לקח בתולה לפני הנישואין. המושג מופיע במקורות מסוימים, אבל חוקרים לא מצאו הוכחות שזה היה מנהג בשנות הביניים.

במקומות פיאודליים היה לפעמים חוק שנקרא Pormariage או Maritagium. זה היה תשלום או רשות שהאדון דרש כדי שאדם יוכל להינשא מחוץ לאחוזה. סביר שהרעיון של "זכות הלילה" הוא הגזמה של דרישה זו.

חלק מהסופרים והמחזאים, כמו וולטר ובומארשה, הציגו את הרעיון במחזות. גם המוזיקה של מוזארט נפוצה בזכות המחזה הזה. למרות שמחקרים מאוחרים הפריכו את הרעיון, הוא נשאר בסיפורים ובקולנוע.


בכתבים עתיקים יש אזכורים למה שנראה כמו אותו רעיון. הרודוטוס ואחרים כתבו על מנהגים כאלה. גם בתלמוד יש אזכור דומה בשתי מקומות. שם מסבירים שהאדון יכול היה לטעון זכות על הנישואין.