זַנְגְּבִיל (Zingiber officinale), שנקרא גם ג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי שגובהו עד כשמונה סנטימטרים עד מטר. הוא מייצר קנה-שורש (חלק תת-קרקעי מעובה) שממנו צומחים גבעולים ועלים. מקורו בדרום-מזרח אסיה. קנה־השורש חום־בהיר, מסועף וטעמו חריף ומרענן. הוא נמכר בשווקים ונעשה בו שימוש כתבלין ולמשקאות חמים.
קנה־השורש משתמשים צורות שונות: טרי, מיובש, מסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. שלושת השימושים העיקריים הם: כתבלין, ברפואה המסורתית ובמחקרים רפואיים מודרניים.
במסורות מסוימות הזנגביל משמש לטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות כבר למעלה מ-2,000 שנים בסין. דיוסקורידס, רופא יווני מהמאה הראשונה, תיאר אותו כסם "חם" לטיפול בבעיות קיבה. בימי הביניים ומשורשי רפואה עממית אחרים הוא שימש לטיפול בכאבי גרון, שיעול, בעיות עיכול וחיזוק הגוף. באיורוודה (מערכת רפואה מסורתית מהודו) נחשב הזנגביל לחומר שמקל על בחילות ובעיות עיכול. גם בקהילות שונות נמסרו אמונות עמוותיקות לגבי ראייה וחיזוק כוח גוף.
סקירות מודרניות מציינות שתועלת הזנגביל תלויה בסיבה לבחילה. יש עדויות שהוא יכול לעזור בבחילות הריון קלות ובבחילות בוקר. המחקרים לגבי מחלת ים (בחילות מהתנודות) סותרים: חלקם דיווחו על תועלת וחלקם לא. ברוב המחקרים לא נמצא שהוא מקל משמעותית על בחילות או הקאות שנגרמות מטיפולי כימותרפיה, אם כי ייתכנו שיפורים בשילוב עם טיפולים אחרים. יש מעט ראיות לתועלת בכאבי מחזור (התכווצויות בזמן הווסת). אין מספיק ראיות לכך שהוא מפחית כאבים מפרקים בברכיים.
מחקר בסיסי מראה שזינגרון, המרכיב החריף בזנגביל, עשוי לפעול נגד רעלנים של חיידקי מעיים מסוימים ולסייע במקרה מסוים של שלשולים.
הזנגביל בדרך כלל בטוח לשימוש פנימי וחיצוני. תופעות לוואי אפשריות כוללות אי־נוחות בטנית, צרבת, שלשול וגירוי בפה או בגרון, בעיקר במינונים גבוהים. חלק מהמחקרים מראים שהוא בטוח בזמן ההריון, אך הממצאים אינם חד־משמעיים. לא ידועים מספיק נתונים על שימוש בהנקה. הזנגביל נמצא ברשימת החומרים "זמינים באופן כללי כבטוחים" (GRAS) של ה-FDA האמריקאי.
יש אינטראקציות עם תרופות מסוימות, ביניהן אנטיקואגולנטים כמו וארפרין. כמו כן זנגביל מעודד יצירת מרה, ולכן עלול להשפיע על אנשים עם אבני מרה.
הודו מייצרת למעלה מ-30% מהייצור העולמי ונחשבת לראשונה. סין במקום השני עם כ-18%. מדינות נוספות בולטות בייצור הן ניגריה, נפאל ואינדונזיה.
זנגביל, שנקרא גם ג'ינג'ר, הוא צמח שגודלו עד מטר. הוא מייצר קנה-שורש. קנה-השורש הוא חלק עבה מתחת לאדמה.
קנה־השורש חום וחריף. אנשים משתמשים בו כתבלין במאכלים ובמשקאות חמים. אותו קנה־שורש נמכר בשווקים.
את הזנגביל אוכלים טרי, מיובש, מסוכר, כסירופ, כשמן או כתבלין טחון. הוא משמש לאוכל וגם ברפואה מסורתית.
במדינות כמו סין משתמשים בזנגביל לטיפול בבטן ובבחילות כבר אלפי שנים. רופאים עתיקים כתבו עליו כאמצעי לחיזוק וקירור הגוף.
מחקרים מראים שלפעמים זנגביל עוזר להקל על בחילות בהיריון. התוצאות למחלת ים ולבעיות אחרות מעורבות ולא תמיד חד־משמעיות.
לרוב זנגביל בטוח. הוא עלול לגרום לכאב בטן, צרבת או גירוי בפה. אנשים שלוקחים תרופות מסוימות צריכים לבדוק עם רופא. לא טוב לאנשים עם אבני מרה כי הזנגביל מעודד יצירת מרה.
הודו היא המגדלת העיקרית של הזנגביל בעולם. גם סין, ניגריה, נפאל ואינדונזיה מגדלות אותו הרבה.
תגובות גולשים