זפקת

זפקת (Goiter, בלטינית Struma) היא נפיחות בצוואר מתחת לגרון בגלל בלוטת התריס שמתרחבת.

הגורם השכיח בעולם לזפקת הוא מחסור ביוד. יוד הוא יסוד חיוני לייצור הורמוני התריס, ולכן חוסר בו גורם ל"זפקת אנדמית" באוכלוסיות מוחלשות. אפשר לטפל בכך על ידי מתן תוספי יוד לאוכלוסייה.

יוד נחוץ לייצור הורמוני התריס T3 ו‑T4 (הורמונים שמשפיעים על חילוף החומרים). כשאין מספיק הורמונים, הורמון TSH מהמוח מגביר את פעילות הבלוטה. TSH גם יכול לגרום לבלוטה להגדיל את עצמה. זפקת נפוצה יותר בנשים. לא כל זפקת נגרמת ממחסור ביוד; יש גם גורמים אוטואימוניים.

טיפול לא תמיד נדרש אם הזפקת קטנה ולא גורמת לתסמינים. אם הזפקת מפריעה לנשימה או לבליעה, שוקלים ניתוח. יש גם טיפול ביוד רדיואקטיבי, שיכול להקטין את הבליטה ב‑30, 65%. לעיתים נאלצים להסיר את כל הבלוטה, ואז המטופל צריך לקחת הורמוני תריס בכדורים לכל החיים.

אבחון נעשה במישוש ובאולטרסאונד (US), בדיקה המראה תמונה של הבלוטה באמצעות גלי קול. בדיקות יוד בשתן משמשות להערכת צריכה יומית, בעוד שזפקת מצביעה לעתים על מחסור שהתקיים חודשים או שנים.

בעבר זפקת הייתה נפוצה באזורים עם אדמה דלה ביוד, לדוגמה במידלנדס באנגליה ובאזור ימות הגדולות בארצות הברית. כיום היא נדירה במדינות שמוסיפות יוד למלח, אך עדיין קיימת במרכז אסיה ובחלקים מאפריקה. ירידה בצריכת יוד בחלק ממדינות מפותחות מעוררת חשש לחזרת התופעה.

ישראל נחשבת יחסית עשירה ביוד, ולכן שיעורי הזפקת נמוכים. עם זאת, בעבר נרשמו שיעורים גבוהים באזורים מסוימים ובקרב עולים מקבוצות מסוימות. מחקרים הצביעו על חשש שקיטון בשימוש במי ים מותפלים משפיע על אספקת היוד וייתכן שעליה בשימוש בתרופות של בלוטת התריס. מקורות יוד בתזונה: מלח מועשר ביוד, אצות ים, דגים מסוימים, חלב וביצים.

זפקת היא נפיחות בצוואר. זה קורה כשבלוטת התריס גדלה. בלוטת התריס היא בלוטה קטנה בצוואר שמייצרת הורמונים.

הסיבה הנפוצה ביותר היא חוסר ביוד. יוד (יסוד במזון) עוזר לבלוטה לעבוד נכון. כשאין מספיק יוד הבלוטה מנסה לעבוד חזק יותר וזה גורם לנפיחות.

הורמוני התריס נקראים T3 ו‑T4. כשאין מספיק מהם, הורמון מהמוח (TSH) גורם לבלוטה לגדול. זפקת נפוצה יותר אצל בנות ונשים. לפעמים לא צריך טיפול אם הזפקת קטנה.

אם הזפקת מפריעה לנשימה או לבליעה, אפשר להסירה בניתוח. יש גם טיפול ביוד רדיואקטיבי שמקטין את הבלוטה. אם מסירים את הבלוטה כולה, צריך לקחת כדורים של הורמוני תריס לכל החיים.

בודקים את הצוואר ומכים עליו בעדינות. עושים גם אולטרסאונד (בדיקה עם גלי קול שמראה את הבלוטה). בדיקת שתן יכולה להראות כמה יוד אכלו לאחרונה.

בעבר זפקת הייתה נפוצה באזורים שהאדמה בהם דלה ביוד. היום זה נדיר במדינות שמוסיפות יוד למלח. בעדות חדשות יש חשש שזה עלול לחזור במקומות שבהם צורכים פחות יוד.

בישראל בדרך כלל יש מספיק יוד. עם זאת, היו זמנים וקבוצות עם שיעורים גבוהים. חוקרים חוששים שהתפלה של מי השתייה משפיעה על כמות היוד. מזונות עם יוד: מלח מועשר, אצות, דגים, חלב וביצים.