זריקת רעל

"זריקת רעל" או "זריקה קטלנית" היא שיטת הוצאה להורג בשימוש מאז 1982. שיטה זו נחשבת בעיני חלקים מהמערכת לעונש מוות "הומניטרי", כי היא מיועדת לצמצם את הכאב בהשוואה לשיטות אחרות. בדרך כלל היא יקרה יותר משיטות אחרות.

השיטה נפוצה בעיקר בארצות הברית. המוצא להורג הראשון בדרך זו היה צ'ארלס ברוקס ג'וניור, שנחנק ב-7 בדצמבר 1982.


המנדון למוות נקש על אלונקה בשכיבה ומחוברת אליו מכשיר א.ק.ג. (מכשיר שמראה את פעימות הלב). לאחר חיטוי מוחדר לוריד ביד מחט עבה בציפוי פלסטיק הנקראת ונפלון (קטטר פלסטיק שמאפשר הזרקה). לפעמים מחדיר הצוות גם גיבוי לוריד אחר.

בעת תחילת התהליך מזריק צוות מיומן תמיסות לערוץ הדם. המזרק בנוי משלוש מכליות, וכל אחת מכילה פתרון כימי שונה. פני ההמתה מחולקים לשלושה שלבים:

1) זריקת הרדמה, חומר שמטרתו להרדים את ההרשמה, כלומר לגרום לאיבוד ההכרה.

2) זריקת שיתוק, חומר שמשית את השרירים, ובכך מונע תנועות.

3) זריקת מוות, הרעל עצמו, שנותן את המוות.


החומרים ניתנים בזה אחר זה בעירה לוריד ובדרך כלל בהזרקה איטית. מחקרים הראו שלפעמים המנה של החומר המרדמת קטנה מדי, ואז האדם עשוי לא לאבד הכרה אלא להיכנס ל"עירפול", מצב שבו הוא מודע לסביבה. במקרה כזה ייתכן שהוא יחווה כאב, למשל צריבה בכלי הדם בזמן הזריקה.

במקרים מסוימים צבע העור והעיניים משתנה לצהבהב ולעיתים מופיעה הקאה. בדרך כלל ההליך נמשך סביב שבע דקות, אך לעיתים עשוי להימשך עד שעתיים. לאחר המוות נשלחת הגופה לנתיחה לאחר המוות.


הממסד הרפואי מתנגד בעיקר להשתתפות רופאים בתהליכי הוצאה להורג. לפי כללי האתיקה והוראת שבועת היפוקרטס, תפקיד הרופא הוא להציל ולשפר חיים ולא לגרום למוות. לכן אנשי מקצוע רפואיים רבים נמנעים מהליך.


ארגוני זכויות האדם מתנגדים לעונש מוות בכלל ולשימוש בזריקת רעל בפרט. הם טוענים כי השיטה עלולה לגרום לסבל משמעותי. נתונים: בשנת 2006 בוצעו 53 הוצאות להורג בזריקה בארצות הברית, וב-2007, 42. בראשית העשור השני של המאה ה־21 היו בארצות הברית יותר מ-3,000 אסירים שממתינים להוצאה להורג.

בשנת 2010 עלה דיון לגבי יעילות שתי הזריקות הראשונות. נוירולוגים טענו שאם השיתוק לא מבטל תחושת כאב, האסיר עלול להרגיש כאב בעת קבלת הזריקה השנייה והשלישית. חלק מהמבקרים גם ציינו קשר היסטורי לטכניקות שימושיות במצבים כגון תקופות קודמות בהיסטוריה.


בתי משפט פדרליים בארצות הברית הוציאו פסקי דין שנקבו בבעיות ובכאב שנגרם בדרך זו. חלקם קבעו שההליך פגום ולעיתים אף פוגע בחוקה. בית המשפט העליון של ארצות הברית לא פסל את השיטה, אך לא דן במלוא סוגיית הכאב הכרוך בה.


זריקת רעל מופיעה לעתים בסרטים עלילתיים ותיעודיים. יש לכך דוגמאות רבות בקולנוע.

זריקת רעל היא דרך לגרום למוות על ידי הזרקה לוריד. ווריד הוא כלי דם שמוביל דם בגוף.

השיטה החלה בשימוש ב-1982. הראשון שמתו בדרך זו היה צ'ארלס ברוקס ג'וניור ב-7 בדצמבר 1982.


האדם מונח בשכיבה ומחוברים אליו מכשירים שמנטרים את הלב. אחרי חיטוי מוזרקת לוריד מחט עם צינור פלסטיק שקוראים לו ונפלון. ונפלון הוא צינור קטן שמכניסים לו תרופות.

ההזרקה נעשית בשלושה שלבים:

1) הרדמה, תרופה שמנסה לגרום לאדם לא להיות ער. ער פירושו להיות מודע.

2) שיתוק, תרופה שמשתיקה את השרירים.

3) רעל המוות, התרופה האחרונה שגורמת למוות.

לפעמים התהליך קצר, סביב שבע דקות. לפעמים הוא ארוך יותר. אחרי המוות שלוחת הגופה לנתיחה.


רופאים רבים לא רוצים להשתתף בהוצאות להורג. לפי כללי הרפואה, תפקיד הרופא הוא לעזור ולהחלים ולא לגרום למוות.


ארגוני זכויות האדם מתנגדים לשיטה. הם אומרים שלפעמים היא גורמת לכאב. בשנת 2006 בוצעו בארצות הברית 53 הוצאות להורג בדרך זו. ב-2007 בוצעו 42. בתחילת העשור השני של המאה ה-21 היו מעל שלושת אלפים אסירים שממתינים להוצאה להורג.


בתי משפט אמרו שלפעמים השיטה פגומה וגורמת לכאב. בית המשפט העליון בארצות הברית לא ביטל את השיטה.


נושא זה מופיע גם בסרטים עלילתיים ותיעודיים.