זרם הומבולדט

זרם הומבולדט (הנקרא גם זרם פרו) הוא זרם ימי קר בחלק המזרחי של האוקיינוס השקט, לחופי אמריקה הדרומית. שמו על שם אלכסנדר פון הומבולדט.

מקור הזרם סמוך לקצה הדרומי של צ'ילה. הזרם האנטארקטי, זרם קר המקיף את אנטארקטיקה נגד כיוון השעון, שולח שלוחה צפונה שהופכת לזרם הומבולדט. מליחות המים בזרם נמוכה יחסית למים הפתוחים, והוא מגיע עד כ־1,000 ק"מ מהחוף. מהירותו איטית, כ־20 ק"מ ליום, ונפח הזרימה מוערך ב־10, 20 מיליון מטר מעוקב לשנייה.

בדרכו צפונה חלק מהזרם זורם בעומק. ליד החוף מתרחשת עליית מי העומק, עלייה של מים קרים מן המעמקים אל פני הים. זה קורה כשהרוחות והאפקט קוריוליס (ההטיה הנוצרת מסיבוב כדור הארץ) מזיזים מים עליונים החוצה מהחוף, והמים הכבדים מהעומק עולים למלא את המקום. תופעה זו פעילה כל השנה מול פרו, ומוגבלת לאביב־קיץ מול צ'ילה בגלל שינוי הרמות האטמוספיריות.

כשהזרם מתקרב לקו הרוחב כ־4° דרום, הוא פונה מערבה. באזור איי גלאפגוס הוא נפגש עם הזרם המשווני החם. המפגש יוצר ערבוב של מים קרים וחמים, מערבולות וקצף. לאחר מכן הזרימה ממשיכה כזרם המשווני הדרומי לכיוון גינאה החדשה ואוסטרליה.

מי הזרם קרירים ב־8°C ממי הים באזור זה. מי הים הקרירים מקררים גם את האוויר הקרוב אליהם. לדוגמה, הטמפרטורה הממוצעת בקאלאו (נמל לימה בפֶרו) היא כ־18°C. המים הקרים יוצרים ערפילים תכופים ומגבילים משקעים. זרם הומבולדט הוא גורם מרכזי ביצירת מדבר החוף של צ'ילה, האטאקמה.

איי גלאפגוס מרגישים את הזרם בעיקר בין יוני לנובמבר. אז הטמפרטורות יורדות ואוויר לח של שכבות נמוכות יוצר עננים נמוכים וגשם קל בהרים. תקופה זו נקראת לעתים "התקופה היבשה" באופן פרדוקסלי.

עליית מי העומק מביאה מים עשירים בנוטריאנטים, חומרים מזינים מהשמורים במעמקים. נוטריאנטים אלה יחד עם אור השמש תומכים בפריחה של פלנקטון, יצורים קטנים שמתחילים את שרשרת המזון הימית. הפלנקטון ניזון ממנו דגים קטנים, ובעיקר דגי האנשובי הפרואני (Engraulis ringens). דגה שופעת זו תומכת בתעשיית הדיג של פרו. כ־18, 20% מכלל הדגה בעולם מקורם בזרם הומבולדט. בנוסף, לשלשת העופות הימיים, העשירה בחנקות, נוצר דשן טבעי בשם גואנו, שהיה מקור הכנסה חשוב במאה ה־19.

הדגה העשירה תומכת בעופות ימיים רבים ובמכרסמים ימיים. נוכחות הזרם הקר באיי גלאפגוס מאפשרת קיום של אריות ים ופינגווינים אף קרוב לקו המשווה.

כאשר מתרחשת תופעת אל ניניו (ENSO), הזרם הקר מוחלף בזרם חם ודל במזון. זה מפחית את הפלנקטון וגורם למות המוני של דגי אנשובי ובעלי חיים התלויים בהם. הדיג נפגע ויש ריח של ריקבון במים. מצד שני, תופעת אל ניניו מביאה גם גשמים כבדים לאזורים החופיים היבשים בדרך כלל.

זרם הומבולדט הוא זרם ימי קר לחופי דרום אמריקה. שמו על שם החוקר הומבולדט.

הזרם מתחיל ליד צ'ילה. זרם גדול מהדרום דוחף שלוחה צפונה. המים של הזרם מלוחים פחות (מליחות = כמות המלח במים). הזרם מגיע עד כ־1,000 ק"מ מהחוף. הוא זז לאט, כ־20 ק"מ ביום.

ליד החוף הרוחות מזיזות מים עליונים החוצה. מים קרים מהעומק עולים למעלה. את התהליך קוראים עליית מי העומק (זה אומר: מים מהתחתית עולים אל פני הים). זה קורה כל השנה מול פרו.

כשהזרם מגיע לאזור איי גלאפגוס, הוא נפגש עם זרם חם. המים מתערבבים ויוצרים תזוזות וגלים קטנים.

מי הזרם קרירים בכ־8 מעלות. הם מקררים גם את האוויר. בטמפרטורה של קאלאו היא כ־18°C. המים הקרירים יוצרים ערפילים ומקטינים גשמים. הזרם עוזר ליצור את מדבר האטאקמה הצחיח.

הזרם מביא הרבה מזון לים. נוטריאנטים (מזון למיקרו־יצורים) עולים מהמעמקים. יש הרבה פלנקטון (יצורים זעירים במים). פלנקטון ניזון מדגים קטנים. דגי אנשובי וסרדינים גדלים שם בכמויות גדולות. הדגים האלה חשובים לדייג ולמזון של עופות ימיים.

עופות ימיות וסירות ים מקננות באיים ליד החוף. בשל הזרם הקר יש גם אריות ים ופינגווינים באיי גלאפגוס.

לפעמים קורה אל ניניו. זה אומר שהזרם הקר מוחלף בזרם חם. הזרם החם דל במזון. הפלנקטון והדגים נעלמים ולעתים יש מוות רב בדגים. אבל בדרך כלל באים גם גשמים כבדים לאזורים יבשים.