זרם סילון

זרם סילון הוא זרם אוויר חזק וצר בשכבות הגבוהות של האטמוספירה, כ־11 קילומטר מעל פני הים. השכבה הזאת נקראת הטרופוספירה; הגבול העליון שלה מכונה טרופופאוזה, שם מצויים לרוב זרמי הסילון. רוח נחשבת ל"זרם סילון" רק אם מהירותה עולה על 75 קשר (קשר היא יחידת מהירות, כ־139 קמ"ש).

הסילון נוצר מהבדלי טמפרטורה בין אזורים שונים. הוא מקיף את כדור הארץ ומשפיע על מזג האוויר בגלל תנועת גושי האוויר שנעים דרכו. יש בכל חצי כדור שני זרמי סילון עיקריים: הסילון הסובטרופי והסילון הפולארי. שניהם זורמים בדרך כלל ממערב למזרח.

הסילון הסובטרופי נוצר מההבדל בטמפרטורה בין האזור הסובטרופי לאזור הממוזג. הסילון הפולארי נוצר מההבדל בין האזור הממוזג לאזור הקוטב. הזרמים האלה נוטים לזוז צפונה ולדרום לפי תנועת גושי האוויר. בקיץ בצפון כדור הארץ הם נחלשים, כי הבדלי הטמפרטורה קטנים יותר והאוויר החם מתפשט צפונה.

רוחב הזרם נע בין כ־100 ל־500 ק"מ, ובדרך כלל סביב 200 ק"מ. היסטורית, מדען יפני בשם ואסאבורו אואישי גילה את זרמי הסילון כבר ב־1920 ופרסם את ממצאיו באספרנטו. במהלך מלחמת העולם השנייה טייסים שהתעופפו מארצות הברית לאנגליה שמו לב להשפעת הזרמים על מהירות המטוס.

היפנים ניסו לנצל את זרמי הסילון כדי לשלוח בלונים נשאי חומרים מסוכנים; נשלחו כ־9,000 בלונים ושינוי זה גרם לשש פגיעות ישירות. כיום חוקרים רעיונות להפיק אנרגיה מתחדשת מזרמי הסילון, למשל טורבינות שיורמו לגובה בעזרת עפיפונים גדולים או צפלינים ויחוברו בכבל חשמלי לאדמה.

זרם סילון הוא רוח חזקה וצרה מאוד במעלה השמיים. הוא נמצא גבוה מאוד, כ־11 ק"מ מעל פני הים. קשר הוא מדד למהירות, ו־75 קשר שווה בערך ל־139 קמ"ש.

הסילון נוצר כי יש הבדל גדול בטמפרטורה בין אזורים חמים וקרים. בכל חצי כדור יש שני זרמים חשובים: סילון סובטרופי וסילון פולארי. הם בדרך כלל נעים ממערב למזרח.

הסילון רחב בדרך כלל כ־200 ק"מ, ולעתים בין 100 ל־500 ק"מ. מדען יפני בשם ואסאבורו אואישי גילה את הזרמים ב־1920 ופרסם על כך.

במלחמת העולם השנייה טייסים הבחינו במהירות המטוסים בגלל הזרמים. היפנים שלחו גם בלונים עם חומרים מסוכנים בעזרת הזרמים. זה גרם למעט פגיעה.

כיום חוקרים רעיונות לחיבור טורבינות גבוהות לבלון או לצפלין. כך אולי יוכלו להפיק חשמל מהאוויר הגבוה.