ז'אק-לואי דויד

ז'אק-לואי דויד (1748, 1825) היה צייר צרפתי מוביל. אמו עזבה אותו כילד, ודודו גידל אותו. חוויית הנטישה השפיעה עליו רגשית לאורך כל חייו.

בגיל 16 החל ללמוד באקדמיה המלכותית אצל צייר רוקוקו. ב-1774 זכה בפרס רומא (Prix de Rome), מלגה ללימוד אמנות ברומא, אחרי שנים של ניסיונות קשים שבהם אפילו ניסה להתאבד.

בביקוריו באיטליה נחשף לעבודות עתיקות והשפעות קלאסיות. הוא פיתח סגנון נאו-קלאסי (סגנון שאב רעיונות ואסתטיקה מאמנות יוון ורומא העתיקות). סגנונו האופייני שיכלל עיצוב נקי, קומפוזיציות דרמטיות ודמויות אחידות מבחינה מוסרית.

ב-1780 פתח סדנת ציור שבה הכשיר עשרות צעירים. בין תלמידיו החשובים: אן-לואי ז'ירודה דה רוסי-טריוזון, אנטואן-ז'אן גרו וז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר, שלימים המשיכו את מסורת הנאו-קלאסיקה.

ב-1789 עבר לדגש ריאליסטי יותר כדי לתעד את מהלכי המהפכה הצרפתית (1789, 1799). דויד היה פעיל פוליטית: נבחר לאספה הלאומית (גוף מחוקק) והצטרף לסיעת המונטניארדים, הזרם הקיצוני של המהפכה. הוא צייר עבודות מפורסמות מאותה תקופה, כמו "מות מארה" (ציור של המהפכן ז'אן-פול מארה) ורישום של מארי אנטואנטה בדרך להוצאה להורג.

דויד יזם גם מיפוי של האוצרות הלאומיים, מה שסייע להקמת מוזיאונים ציבוריים ושיפור ארגון האוספים, ובמיוחד תרם לסידור יצירות בלובר.

כחבר בוועדות המהפכה הוא קיבל סמכויות שפותחות בחומרה את שמו; לאחר נפילת הטרור נעצר אך שוחרר בזכות תמיכת תלמידיו. בשנים 1799, 1815 שירת כציירו של נפוליאון בונפרטה. בין ציוריו מתקופה זו: "נפוליאון חוצה את האלפים" ו"הכתרתו של נפוליאון".

לאחר מפלת נפוליאון ב-1815 הוגלה לבריסל שבבלגיה. שם חזר לצייר מוטיבים מהמיתולוגיה היוונית והרומית. בנוסף לעבודות היסטוריות, יצר דויד גם פורטרטים שנחשבו לשיא יכולתו, בזכות פשטותם וריכוזם באופי האדם.

דויד מת בגלות ב-1825 ונקבר בבריסל. לבקשתו הופרד לבו ונקבר בנפרד בפר לשז שבפריז.


עבודות בולטות: "שבועת האחים ההוראטים", "מותו של סוקרטס", "מות מארה", "נפוליאון חוצה את האלפים" ו"הכתרתו של נפוליאון".

ז'אק-לואי דויד נולד בשנת 1748 ומת ב-1825. הוא היה צייר צרפתי מפורסם.

כשהיה קטן אמו עזבה אותו. דודו גידל אותו. זה השפיע עליו רגשית.

הוא למד ציור וניצח לפרס רומא. פרס רומא היא מלגה ללמוד אמנות בעיר רומא.

באיטליה למד מעבודות עתיקות. זה עשה אותו לצייר בסגנון נאו-קלאסי. נאו-קלאסי אומר שאדם שואב רעיונות מיצירות יווניות ורומיות ישנות.

ב-1780 פתח סדנה. הוא לימד שם תלמידים רבים. אחד התלמידים המפורסמים היה אנגר.

במהלך המהפכה הצרפתית דויד צייר תמונות חזקות ומפורסמות. הוא צייר את "מות מארה". הוא גם צייר את מארי אנטואנטה בדרך להוצאה להורג. הוצאת להורג פירושה שאדם נלקח כדי למות, והדבר מתואר בעדינות.

לאחר מכן הוא צייר עבור נפוליאון תמונות גדולות. בין היצירות הידועות: "נפוליאון חוצה את האלפים" ו"הכתרתו של נפוליאון".

כשנפוליאון הפסיד ב-1815, דויד הלך לחיות בבלגיה. שם צייר עוד תמונות על סיפורים עתיקים.

דויד מת בבריסל בשנת 1825. לבקשתו לבו נקבר בנפרד בפריז.


תמונות מפורסמות לילדים: "שבועת האחים ההוראטים", "מותו של סוקרטס", "מות מארה", "נפוליאון חוצה את האלפים".