ז'ואאו ז'ילברטו

ז'וֹאָאוֹ ז'ילברטו (10 ביוני 1931, 6 ביולי 2019) היה זמר וגיטריסט ברזילאי. הוא נחשב לאחד מיוצרי הבוסה נובה, יחד עם אנטוניו קרלוס ז'ובים.


נולד בז'ואזיירו שבמדינת באהיה. כילד למד לשיר ולנגן גיטרה בעצמו. ב-1950 עבר לריו דה ז'ניירו והצטרף להרכב קולי בשם "נערי הירח", אך פוטר בעקבות בעיות המשמעת. הוא חיפש דרך מוזיקלית חדשה, ובפגישה עם ז'ובים, פסנתרן ומלחין שהושפע מג'אז, נולדה הבוסה נובה. בוסה נובה (סגנון שמקורו בסמבה, אך מרכך את המקצב ומדגיש גיטרה וקול שקט) שמר על סינקופה אך החליף כלים רועשים בליווי דק של גיטרה.

ז'ילברטו המציא את סגנון ליווי הגיטרה האופייני לבוסה נובה. הוא ביצע שירים בקול שקט, ולעתים הגה הברות מעט לפני או אחרי הביט, מה שנתן תחושה מושרית ייחודית.

ב-1958 השתתף כנגן גיטרה באלבום של אליזט קארדוסו עם לחני ז'ובים. זמן קצר אחר כך הוציא את האלבום שלו, "Chega de Saudade", כולו בבוסה נובה. שיר הנושא, שחובר בידי ז'ובים, הפך ללהיט והציג את פריצת הדרך של הסגנון.

ב-1962 אימצו נגני ג'אז אמריקאים את הבוסה נובה. הסקסופוניסט סטן גץ הציע שיתוף פעולה. אלבומם המשותף "Getz/Gilberto" היה להצלחה מסחרית גדולה, ובהקלטה זו שרה אסטרוד ז'ילברטו את "הנערה מאיפנימה". השיר הפך לאחד משירי הבוסה נובה המוכרים והנשמעים ביותר.


ז'ילברטו הופיע בשנות ה-60 אך לא הוציא אלבום חדש עד 1968, אז יצא "Ela é Carioca" בזמן שהותו במקסיקו. ב-1973 יצא האלבום "João Gilberto", שאותו מכנים לעתים "האלבום הלבן" של הבוסה נובה, בגלל הטון המיסטי והקר יותר שבו.

ב-1976 חזר לשתף פעולה עם סטן גץ באלבום "The Best of Two Worlds". באלבום זה שרה לראשונה מיושה (Miúcha), שאותה מציינים כאחותו של הזמר שיקו בוארקי ואשתו השנייה של ז'ילברטו (משנת 1965). ב-1977 הוציא את "Amoroso", עם עיבודים לתזמורת כלי מיתר של קלאוס אוגרמן.

עד אז שילב בעיקר לחניו של ז'ובים עם סמבה וסטנדרטים של ג'אז אמריקני משנות ה-40. ב-1980 יצא "Brasil", בו שיתף פעולה עם ז'ילברטו ז'יל, קייטנו ולוזו ומאריה בתאניה, אמנים שהשכילו לשלב בוסה נובה עם סגנונות אחרים. ב-1991 יצא האלבום "João", שהיה ראשון בלי שיר אחד של ז'ובים, ובו ביצע שירים של ולוזו, קול פורטר ומלחינים ספרדים. ב-2000 הוציא "João Voz E Violão", הומאז' למוזיקת נעוריו וביצועים לשירי ז'ובים הקלאסיים.

לאורך הקריירה הוציא גם הקלטות חיות רבות מהופעות וקונצרטים.


ז'ילברטו נודע כאדם סגור ותמהוני, פרפקציוניסט קיצוני. הוא אימן את עצמו להימנע מקולות נשימה בהקלטות. בעשורים האחרונים לחייו חי במלון פאר בריו דה ז'ניירו, סירב להתראיין ומיעט לצאת מחדרו. הוא נטש הופעות אם הקהל לא התנהג לדעתו בכבוד, ואף דרש לכבות מיזוג אוויר ואורות חירום בהופעות. למרות התנהגותו המורכבת, המשיך להופיע בקביעות בברזיל ומחוצה לה.

נפטר ב-6 ביולי 2019.

ז'ואאו ז'ילברטו (10.6.1931, 6.7.2019) היה זמר וגיטריסט מברזיל. יחד עם אנטוניו קרלוס ז'ובים הוא יצר את הבוסה נובה. בוסה נובה (מוזיקה שמקורה בסמבה, עם גיטרה וקול רך) נשמעת שקטה ועדינה.


נולד בז'ואזיירו בבאהיה. למד לנגן גיטרה ולשיר לבד. ב-1950 עבר לריו דה ז'ניירו וחיפש דרכים חדשות למוזיקה. הוא המציא ליווי גיטרה מיוחד לבוסה נובה. הוא שר בקול שקט, ולעתים מעט לפני או אחרי הביט.

ב-1958 הנגן בגיטרה באלבום של אליזט קארדוסו. אחר כך הוציא את אלבומו "Chega de Saudade". שיר הנושא הפך ללהיט גדול.


ב-1962 התלהבו ממנו גם מוזיקאים בארצות הברית. הוא עבד עם הסקסופוניסט סטן גץ. באלבום המשותף בוצע השיר "הנערה מאיפנימה", שזכה לשם עולמי.

לאחר מכן הוציא אלבומים חשובים: ב-1968 "Ela é Carioca", ב-1973 האלבום "João Gilberto" שנחשב שונה במעט, וב-1977 "Amoroso" בליווי תזמורת מיתרים. ב-1980 יצא "Brasil" עם זמרים ברזילאים אחרים. ב-1991 הוציא אלבום בלי שירי ז'ובים, וב-2000 הוציא אלבום שכיבד את שירי נעוריו.


הוא היה ביישן ופרפקציוניסט. בשנותיו האחרונות שהה במלון בריו וסירב לראיונות. המשיך להופיע פעמים רבות. נפטר ב-6 ביולי 2019.