חאן (תואר)

חאן פירושו "שליט" בשפות המונגוליות והטורקיות. מי ששולט בחאנות (ח'אנות, מדינה של חאן) נקרא חאן.

היסטורית נבדלו חאן ו־חאג'אן. חאג'אן (כינוי גבוה יותר) פירושו "חאן החאנים" או קיסר. תחילה השתמשו בתואר חאג'אן רק באימפריה מסוימת, אך עם הזמן והשימוש הרחב, בעיקר בידי המונגולים, ההפרדה בין התארים התחלפה.

בין החאנים המונגולים המפורסמים בולטים ג'ינגיס חאן, מייסד האימפריה המונגולית, ונכדו קובלאי חאן, שהקים את שושלת יואן בסין. המונגולים כינו את שליטיהם חאגאנים, והם היו מעל הח'אנים המקומיים ששלטו בעמים שונים כמו אויגורים, טורקים ומנצ'ורים.

גם מנהיגי הבולגרים לפני ההתנצרות נשאו את התואר חאן. כמה מהם, ביניהם בוריס הראשון, קיבלו את הכינוי "קאנאסוביגי", כלומר "הקאן הגדול".

התואר הופיע גם אצל סולטאנים עות'מאניים, מנהיגי טטרים (אורדת הזהב) וחאנות כמו קרים וקאזאן. סגולות נוספות: במנצ'וריה ובסין התפתח השם המקומי "האן". אישה ששימשה שליט נקראה חאט'ון. אשתו של החאן נקראה חאנום. בקרב מוסלמים הוענק לפעמים התואר "חאן סאהיב" למשרתים ציבוריים.

חאן זה שם למנהיג חזק בשפות מונגוליות וטורקיות. חאנות היא המדינה של החאן.

חאג'אן זה תואר גבוה יותר. זה כמו "חאן של כל החאנים" או קיסר.

ג'ינגיס חאן היה חאן מפורסם. נכדו קובלאי חאן שלט בסין.

גם שבטים בולגרים קראו למנהיגים שלהם חאן. כמה מהם קיבלו את התואר "הקאן הגדול".

בתקופות שונות השתמשו בתואר גם סלטנים וטטרים. אצל אנשים במנצ'וריה וסין קוראים גם "האן".

אישה שמנהיגה נקראת חאט'ון. אשתו של החאן נקראת חאנום.

לפעמים מוסלמים שקיבלו משרה חשובה קיבלו את הכינוי "חאן סאהיב".