חאפז אל-אסד

חאפז אל-אסד (1930, 2000) היה נשיא סוריה משנת 1971 ועד מותו. הוא עלה לשלטון לאחר קריירה צבאית ובמהלכי הפיכות בתוך מפלגת הבעת' (מפלגת הבַּעֲת'). תקופת שלטונו התאפיינה ביציבות פנימית לצד דיכוי פוליטי קשה, במעורבות סורית בלבנון ובעימותים ממושכים עם ישראל.


אסד נולד בקרדאחה במשפחת עלווים. עלווים, מיעוט דתי במזרח התיכון, חיו שנים רבות בשוליים החברתי. אסד קיבל חינוך תיכוני והצטרף לאקדמיה הצבאית. הוא הוסמך כטייס וקצין בחיל האוויר ב-1955. בשל מעורבותו בפוליטיקה ובמזימות צבאיות נעצר פעמים רבות ב-1960־1961. בשנות ה־60 הוא רכש השפעה בקרב קצינים צעירים ותמך ברעיון של סוריה חזקה עצמאית.


ב־1963 השתתף אסד בהפיכה שהביאה את הבעת' לשלטון. הוא השתלט על בסיסי אוויר והתחזק בתוך הכת הצבאית העלווית. במשברים הפנימיים שנוצרו התגבשו יריבויות בינו לבין צלאח ג'דיד. ב־1966 ג'דיד ואסד הובילו טיהור בתוך המפלגה. אסד מונה למפקד חיל האוויר.


לאחר עלייתו של ג'דיד למעמד בכיר מונה אסד לשר ההגנה. הוא לא הצליח להכין את הצבא למלחמת ששת הימים ב־1967. חיל האוויר הסורי הושמד ברובו ביום הראשון של הלחימה, ורמת הגולן נכבשה על ידי ישראל.


ב־1970 ביצע אסד מהפכה פנימית המכונה "מהפכת התיקונים". ב־1971 הוא הוכרז לנשיא. משטרו התבסס על הצבא ועל מעמד של קבוצה קטנה של עלווים בעמדות מפתח. ב־1973 נוסחה חוקה חדשה. החוק קבע שהנשיא חייב להיות מוסלמי, וכדי לאפשר זאת השיג אסד הסכמה דתית שתכיר בעלווים מעשית כמוסלמים שיעים.


ב־1973 סוריה נלחמה לצד מצרים נגד ישראל במלחמת יום הכיפורים. בסביבה הצבאית היא הצליחה להשיג חדירות ברמת הגולן ובלחימה להחריב מספר מוצבים. בסופו של דבר הושג הסכם הפרדת כוחות ב־1974 והוקם כוח אונ״ר באזור חיץ.


הביקור ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל ב־1977 והמשא ומתן שיצר בודדו את סוריה מדיאלוג זה. אסד ראה בצעד זה בגידה במשאבים שהוקצו למאבק המשותף מול ישראל.


משנת 1976 נכנסה סוריה ללחימה בלבנון. במהלך שנות ה־80 הציבה כוחות רבים בלבנון והשפעתה שם גדלה. המעורבות הובילה לעימותים עם ישראל ולתחרות במעמד על השפעה בלבנון.


ב־1982 פלשה ישראל ללבנון. העימות הזה הביא להשמדת כוחות וסוללות טילי אוויר סוריים בלבנון ולהתקדמות ישראלית עד ביירות. הקרבות שינו את המצב באיזור ויצרו גל של תקריות אלימות.


שלטונו של אסד נתקף מבית על ידי האחים המוסלמים, שהחלו במרד אלים בשנות ה־70 וה־80. ב־1982 דוכאה המורדת בעיר חמה בדיכוי קשה, שבמהלכו נהרגו אלפים לפי הערכות שונות. לאחר דיכוי זה לא חלה עוד מרידה משמעותית עד סוף חייו.


במשפחה הקרובה התגלעו מאבקים. אחיו ריפעת, שכיהן בסוף שנות ה־70 וה־80 בתפקידים בכירים, נפל בסכסוך עם חאפז ונאלץ לצאת לגלות באמצע שנות ה־80.


בסוף שנות ה־80 ובשנות ה־90 נפתחו חלונות דיפלומטיים חדשים. לאחר מלחמת המפרץ תמכה סוריה בקואליציה נגד עיראק, וזה איפשר שיחות שלום. אסד השתתף בוועידת מדריד ב־1991. בשנים ה־90 ניהל מגעים עקיפים וחשאיים עם ממשלות ישראל. שיחות אלה לא הבשילו להסדר קבע. הרצון להשיג הסדר עם ישראל נמשך, ובשנות חייו האחרונות אסד חיפש להסדיר את מעמד רמת הגולן.


אסד טיפח את בנו באסל כיורש. באסל נהרג בתאונה ב־1994. משם העבר את המוקד לבנו בשאר. בשנותיו האחרונות חלה והוחלף על ידי בנו בשאר לאחר מותו ב־10 ביוני 2000.


אסד הביא יציבות יחסית וסיפק שליטה מרכזית בסוריה במשך כמעט שלושה עשורים. מצד שני שלטונו נחשב לדיכוי מתמשך, עם פולחן אישיות ושחיתות. הכלכלה הסורית נותרה חלשה. סוריה של אסד תמכה בארגונים באזור ופעלה מתוך תפיסה של עימות עם ישראל.

חאפז אל-אסד היה מנהיג סוריה מ־1971 עד 2000. הוא היה טייס לפני שהפך לנשיא.


אסד נולד בכפר קרדאחה. משפחתו הייתה מהעלווים. עלווים, קבוצה דתית קטנה, גרה בדרך כלל בהרים. אסד למד בבית ספר, הצטרף לצבא והפך לטייס.


בשנות ה־60 השתתף באירועים צבאיים שהובילו לשינויי שלטון. ב־1970 הוא לקח את השלטון בשורה של צעדים פוליטיים. ב־1971 הוא מונה לנשיא.


ב־1967 הייתה מלחמת ששת הימים. סוריה איבדה את רמת הגולן. ב־1973 התחוללה מלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה הוסכם על הפרדת כוחות.


סוריה שלחה חיילים ללבנון בשנים ה־70 וה־80. ב־1982 נלחמה ישראל בסוריה ובכוחות בלבנון.


בתוך סוריה היו מתנגדים לשלטון. ב־1982 דוכא מרד בחמה בצורה קשה. לאחר מכן המשטר נשאר חזק.


בסוף שנות ה־80 וב־90 נעשו שיחות שלום עם ישראל. אכן ניהלו דיונים בוועידות ובמגעים חשאיים, אך לא הגיעו להסכם קבוע. אסד חלה והלך לעולמו ב־2000. בנו, בשאר, הוחלף במקומו.


הוא שלט זמן רב והחזיק בכוח רב. אנשים ראו בו גם מנהיג חזק וגם מושל בשיטה שנויה במחלוקת. חיי המדינה שונו בימי שלטונו, והאזור זכה להרבה שינויים בגלל מעורבותו.