חגיגות נבי מוסא הן עלייה לרגל מוסלמית שנערכת באביב במתחם קבר נבי מוסא, כעשרה קילומטר דרומית ליריחו וכעשרים קילומטר מזרחית לירושלים.
מקובל ששיבת ההמונים למקום מיוחסת, ככל הנראה, ליוזמה של צלאח א-דין אחרי כיבוש ירושלים ב-1187. ייתכן שבחר בתזמון החג כך שיתאים לזמן הפסחא של הנוצרים, כדי לרכז מוסלמים סביב העיר בעת הצורך.
מוסא (משה) הוא דמות מרכזית גם בקוראן, ולכן כיבודו טבעי על ידי המוסלמים. בתנ"ך כתוב שמשה מת ומקום קבורתו לא נודע, והקוראן אינו מציין מיקום כרוך. כך אין קונפליקט דתי ברור על קבורתו של נבי מוסא, והבחירה באתר סבירה בגלל קרבתו לירושלים.
צלאח א-דין הקים במקום מצבת זיכרון, והמבנה הנוכחי תוארך לשנים של הממלוכים, עם הקדשה משנת 1269. מתחם הקבר הוא מבנה מוסלמי מסורתי עם כיפות לבנות, חצר גדולה וכמעט 120 חדרים, ומוקף באבן ביטומנית שבה השתמשו העולים לרגל.
החג היה שבוע שלם, נערך במקביל לשבוע הפסחא היווני-אורתודוקסי. אלפי עולי רגל הגיעו מירושלים ומערים נוספות. התהלוכות החלו בהר הבית, התפללו באל-אקצא, ואז יצאו לנבי מוסא. במהלך השבוע היו תפילות, שירה, ריקודים, מחנות, שווקים ומרוצי סוסים.
לפי המסורת כל משלחת הביאה דגל משלה. השיירות יצאו לדרך דרך שער האריות ומלאו את הדרכים לעיתים בעשרות אלפים. האירועים כללו עצירות בקברי צדיקים, דרווישים רוקדים ותהלוכות דגלים בירושלים.
במאה ה-20 הפך החג גם לפלטפורמה פוליטית. מנהיגים לאומנים, ובעיקר אמין אל-חוסייני, השתמשו בו לקידום זהות ערבית ולמאבק נגד התנועה הציונית.
ב-1920 התקיים עימות קשה בסופן של חגיגות נבי מוסא. לאחר תפילות יצא קהל לעבר הרובע היהודי ובמהלך האירועים נרצחו ונפצעו בני אדם.
החג התעצם תחת הנהגתו של אמין אל-חוסייני, אך בשנות ה-30 השלטון הבריטי אסר את העלייה לרגל ב-1937. מאז נעשו ניסיונות לחזור למסורת. מסיבת עלייה משמעותית התקיימה ב-1987 והשתתפו בה כ-50,000 עולי רגל. הפגנות ומצבי סכסוך אזרחי הובילו לביטולים והגבלות נוספות בשנים שאחרי.
נבי מוסא הוא חג עלייה לרגל מוסלמי שמתרחש באביב ליד קבר שנקשר לשמו של משה. האתר נמצא במדבר בין יריחו לירושלים.
מסורת אחת אומרת שצלאח א-דין ארגן את החג אחרי שכבש את ירושלים. הוא רצה שהמון מוסלמי יהיה באזור בזמן הביקורים הנוצריים.
באסלאם משה נקרא מוסא. הוא נביא חשוב שמוזכר הרבה בקוראן.
במקום יש מסגד גדול עם כיפות רבות וחצר. המבנה שיש היום זורח בסגנון עתיק, וחלקו נבנה כבר במאה ה-13.
אנשים הגיעו מכל הארץ. הם התפללו, רקדו, שרו והקימו מחנות. נערכו גם מרוצי סוסים ושווקים עם דוכנים.
לפעמים החג הפך גם לערב של סכסוך. ב-1920 היו מהומות קשות שבהן כמה אנשים נפגעו. זה היה דבר עצוב.
המשטר הבריטי אסר את העלייה ב-1937. מאז ניסו לחזור לחג ולעצור אותו שוב ושוב. ב-1987 הגיעו הרבה אנשים לחג, אבל אחרי אירועים בטחוניים נחסמו החגיגות לפעמים.
תגובות גולשים