חדית'

החדית' (בערבית: الحديث) הוא אוסף הלכות, סיפורים ואמרות על מוחמד ודרך חייו. הוא מהווה את מקור ההלכה השני בחשיבותו אחרי הקוראן.

המילה חדית' נובעת מהשורש הערבי ח, ד, ת' ופירושה "חדשה" או "שיחה". בהקשר הדתי זה מציין ידיעה או סיפור על הנביא.

כל חדית' מחולק לשני חלקים: אִסְנאד (إسناد), שושלת המוסרים, ומַתְן (متن), התוכן עצמו. האיסנאד מראה מי שמע ממי עד שהסיפור הגיע אל הכותב.

החדית' הועבר תחילה בעל פה ונכתב רק כ־200 שנה אחרי מותו של מוחמד. במהלך השנים נוצרו אוספים שונים, והסתמכות על חדית' היתה חשובה להלכה ולפרשנות הקוראן. על רקע זה התפתחו ויכוחים על האותנטיות של מסורות מסוימות.

כדי להעריך אמינות חדית', בחנו מלומדים את שושלת המוסרים (האם כל הקישורים בה הגיוניים?) ואת התוכן. אם המוסרים היו אמינים ותדירים, והשרשרת רציפה, החדית' נחשב מהימן יותר.

סחיח משמעותו "מהימן". זהו חדית' שלא נמצא בו פגם בשושלת המוסרים.

התנאים הם: רצף השרשרת, הגינות המוסרים, דייקנות המוסרים, אי-ספק במוסרים, ואי-חריגות (אין בו דבר מוזר שלא ניתן להסביר).

החדית' הסחיח נחשב הוכחה הלכתית חשובה ומחייבת לפי מומחי החדית'.

יש דרגות שונות לפי אילו אימאמים (כמו אל-בוח'ארי או מוסלם) קיבלו את המסורה, ולפי מי עוד אימת אותה.

חסן פירושו "טוב". זהו חדית' די מהימן, אך עם דלות קלה בדייקנות ההעברה. המוסר והדיוק שם, אבל לא באופן מושלם.

דעיף פירושו "חלש". חדית' כזה לא עומד בתנאים של סחיח או חסן, ויש בו פגמים בשושלת או בתוכן, ולכן לא נאמן.

חדית' יוגדר כדעיף כאשר יש ניתוק בשרשרת, מפגשים שלא קרו בין אנשים, ספקות בשרשרת או תוכן שסותר חדית' סחיח או את הקוראן.

הלכה מעשית: מותר לפעמים לפעול לפי חדית' דעיף בעידוד למעשים טובים, אם דרגת חולשתו נמוכה ולציין שהוא פחות מהימן.

"מומצא" או "בדוי", חדית' שיוחס שקרית למוחמד. כאלה נדחים לחלוטין ולא פועלים על פיהם.

מסיבות פוליטיות, מגעי סיפורים להעלות עניין, התנגדות לאסלאם, או רצון לתמוך במעשים טובים בלי ידע אמיתי, כל אלה גרמו להמצאת מסורות.

המסקנה הכללית היא לא לקבל מסורות שיש חשש אמיתי שהן מזויפות. מוחמד הזהיר מפני בדיות שיוחסו לו.

מוסנד (مسند), עריכה לפי שם האחרון בשרשרת האיסנאד. מוצנף (مصنف), עריכה לפי נושא.

יש זרם קוראניסטי שהחל במאה ה־20 וטוען שהקוראן מספיק כמקור יחיד, ודוחה את החדית' ואת חלק מהמסורות. לפי טענתם, תוספות מסורתיות תרמו לפונדמנטליזם ולפגיעה בזכויות. דמות בולטת בקבוצה זו היא ד"ר אחמד סובחי מנסור, שנרדף וגלה.

החדית' הוא אוסף סיפורים ואמרות על מוחמד. אלה מסבירות איך הוא חי ומה הוא אמר.

המילה "חדית'" משמעותה "סיפור" או "שיחה". כך קוראים לכל הסיפורים האלה.

לכל חדית' יש שני חלקים: אִסְנאד, מי אמר למי (שרשרת המעבירים), ומַתְן, התוכן, כלומר הסיפור עצמו.

החדית' הועבר בהתחלה בעל פה. רק אחרי שנים נכתבו הדברים. לכן חוקרים בדקו מי אמין לפני שקיבלו את הסיפור.

סחיח זה אמין וחזק. חסן זה די אמין אבל לא מושלם. דעיף זה חלש ולא אמין. יש גם חדית'ים שהומצאו והם שקריים.

אנשים המציאו סיפורים בשביל להיראות חשובים, לתמוך ברעיון פוליטי, או כדי לעודד מעשים טובים בלי לדעת את האמת.

לעתים אפשר להשתמש בהם רק כדי לעודד מעשים טובים. חדית'ים שבורים או שקריים לא מתקבלים.

יש ספרים שמסדרים לפי מי אמר (מוסנד) ויש לפי נושאים (מוצנף).

יש קבוצת קוראניסטים שאומרת שהקוראן מספיק כבר ואין צורך לכל החדית'ים.