חוזה ורדן

חוזה ורדן (ב-843) קבע שהשלושה בניו של לואי החסיד, נכדיו של קרל הגדול, יחלקו ביניהם את האימפריה הקרולינגית. ההסכם נחתם בוורדן שבצפון־מזרח צרפת והוא סיים מלחמת אזרחים בת שלוש שנים.

כשלואי החסיד מת ב-840, לותאר הראשון דרש את הקיסרות. הוא גם תמך בהמלכת אחיינו, פפין השני, כמלך אקוויטניה. אחרי קרבות ב-841 וההתחייבות בשבועות שטרסבורג ב-842, הובס לותאר והסכים למשא ומתן.

ב-אוגוסט 843 נפגשו שלושת האחים בוורדן וחלקו את האימפריה לשלוש ממלכות, לפי המנהג הפרנקי של חלוקת הירושה:
- לודוויג (לימים "לודוויג הגרמני") קיבל את החלק המזרחי, פרנקיה המזרחית, שהפכה אחר כך לממלכת גרמניה.
- לותאר קיבל את החלק המרכזי, פרנקיה התיכונה, שכלל גם את איטליה. כבן הבכור קיבל גם את תואר הקיסר הרומי, אך רק בשמו.
- קרל קיבל את החלק המערבי, פרנקיה המערבית, שהפך בהמשך לצרפת. פפין השני נשאר באקוויטניה אך תחת סמכותו של קרל.

החלקים המזרחי והמערבי התפתחו לישויות יציבות יחסית. ממלכתו של לותאר הייתה קשה להגנה, נחצה על ידי האלפים והתפוררה בין יורשיו. חלקים ממנה נפלו להיות זירות מאבק בין צרפת לגרמניה במשך מאות שנים.

חוזה ורדן נחתם ב-843. זהו הסכם (הסכמה רשמית) שחילק אימפריה (מדינה גדולה) בין שלושה אחים.

אחרי שמלך בשם לואי החסיד מת ב-840, האחים נלחמו מי ינהיג. היו קרבות בשנים שאחר כך. הם החליטו לשוחח ולחלק את השלל.

באוגוסט 843 הם נפגשו בוורדן. האימפריה חולקה לשלושה חלקים:
- לודוויג קיבל את המזרח. זה הפך אחר כך לגרמניה.
- לותאר קיבל את החלק האמצעי וגם את התואר קיסר (תואר של שליט חשוב). החלק הזה כלל גם את איטליה.
- קרל קיבל את המערב. זה הפך אחר כך לצרפת. פפין נשאר תחת שלטונו של קרל.

המזרח והמערב הפכו למדינות יציבות. החלק האמצעי היה קשה לשמור. אחר כך חלקים ממנו היוו זירה של מריבות בין צרפת לגרמניה למשך שנים רבות.