חוזה עתידי

חוזה עתידי (Futures contract) הוא מכשיר פיננסי שמסחרים בו בבורסה. זהו הסכם לספק או לרכוש נכס מסוים (כמו סחורה, מטבע חוץ או נייר ערך) במועד עתידי. המחיר נקבע מראש והתשלום מתבצע במועד המסירה. החוזה מאפשר לשני הצדדים להבטיח הכנסה או הוצאה כספית ידועה ולהקטין את הסיכון מתנודות המחיר. יחד עם זאת, הקטנת הסיכון מפחיתה גם את הסיכוי לרווח גדול.

בחוזים עתידיים קיים סיכון שאחד הצדדים לא יעמוד בהתחייבותו. לכן, בעת פתיחת עסקה נדרשת הפקדת ביטחון כספי, שנקרא מרג'ין (Margin). מרג'ין הוא פיקדון שמגן על הגוף הממממן במקרה של הפסד. במהלך חיי החוזה המרג'ין מתעדכן לפי שינויים במחיר ובתנודתיות של נכס הבסיס. עדכון זה נקרא Mark to Market, התאמת שווי היומית של הפוזיציה. אם ערך הפוזיציה יורד, המוסד יכול לבקש תשלום נוסף; קריאה זו נקראת Margin Call. אם הסוחר לא מגיב, המוסד רשאי לסגור את הפוזיציה.

פיתוח של החוזה העתידי הוא האופציה (Option). באופציה רוכש הצד את הזכות, אך לא החובה, לקנות או למכור נכס עתידי. הזכות הזו מתקבלת בתמורה לתשלום שנקרא פרמיה. מי שקונה אופציה לא נדרש להפקיד מרג'ין, כי הסיכון שלו מוגבל לפרמיה ששילם. מי שכותב אופציה, כלומר מוכר את הזכות, כן נדרש להפקיד מרג'ין מכיוון שיש לו חשיפה להפסד.

בחוזה עתידי מסורתי יש גם פרמיה או מקדמה במקרים מסוימים. ביטול חוזה עתידי בדרך כלל מוגבל לחוזים אקזוטיים מאוד, שמתאימים במיוחד לצדדים החותמים עליהם. אלה פחות ניתנים לסחירה.

יש עדויות עתיקות לרעיונות דומים לחוזים עתידיים. אריסטו מספר על תלס ממילטוס, שחיזיין יבול זיתים וביצע הסכם שימוש בלעדי במכונות דוחנים. תלס שילם מראש וקיבל בזכות זאת רווח גדול כשהיבול היה טוב. גם בסיפור יעקב ולבן בתנ"ך רואים אלמנטים דומים של התחייבות עתידית לתמורה.

משתמשים בחוזים עתידיים נחלקים בעיקר לשתי קבוצות: גידורנים (hedgers), אלה שמגנים על עצמם מפני תנודות שוק; וספקולנטים (Speculators), אלה שמנסים להרוויח משינויים במחיר בלי כוונה להחזיק בנכס עצמו. בנוסף יש ארביטרז'רס (Arbitrageurs), סוחרים שמייצרים רווח מתזמונים או מחירי שוק שונים ללא נטילת סיכון משמעותי.

חוזים עתידיים נסחרים בבורסות רבות בעולם, למשל CME בשיקגו ו-Euronext באירופה. המסחר מתבצע כיום בעיקר באופן אלקטרוני. בחוזים נעשים עסקאות על סחורות, מדדים, מטבעות וריביות. בישראל יש מסחר בחוזים עתידיים בשוק המעו"ף בתל אביב. עם זאת, נזילות המסחר שם נמוכה יחסית, כי סוחרים רבים משתמשים באופציות כדי ליצור חוזים סינתטיים שקולים לחוזים עתידיים.

חוזה עתידי הוא הסכם לקנות או למכור משהו בהמשך.
המחיר נקבע עכשיו, והמסירה תהיה בזמן שנקבע. החוזה נסחר בבורסה. בורסה היא שוק שבו קונים ומוכרים נכסים.

החוזה עוזר לאנשים לדעת בדיוק כמה ישלמו או יקבלו בעתיד. זה מפחית הפתעות של שינויי מחירים.

כדי לוודא שהצדדים יממשו את ההבטחה, נדרש פיקדון שנקרא מרג'ין. מרג'ין הוא סכום כסף שמושאר כבטחון. אם המחיר משתנה מאוד, ייתכן שיבקשתם להוסיף כסף. בקשה כזו קוראים לה Margin Call.

אופציה היא גרסה מיוחדת של חוזה עתידי. באופציה יש לזכות לקנות או למכור, אבל אין חובה. כדי לקבל את הזכות הזו משלמים סכום שנקרא פרמיה.

הרעיון ידוע כבר בימי קדם. תלס, פילוסוף יווני, שילם מראש כדי לקבל זכות להשתמש בדוחנים בעונת המסיק. כשיבול הזיתים היה גדול, הוא הרוויח.

יש מי שמשתמש בחוזים כדי להגן על עצמם מפני סיכונים. קוראים להם גידורנים. יש גם מי שמנסה להרוויח משינויים במחיר בלי להחזיק במוצר. אלה ספקולנטים.

חוזים עתידיים נסחרים בבורסות בעולם. הם כוללים סחורות, מטבעות ומדדים. בארץ יש מסחר בשוק המעו"ף בתל אביב, אך רוב הסוחרים משתמשים באופציות כדי לעקוף את זה.