חומצה בורית, המכונה גם מי בור, היא חומצת לואיס חלשה. חומצת לואיס הוא חומר שמקבל זוג אלקטרונים. החומר מבוסס על היסוד בור ומשמש כחומר חיטוי (אנטיספטי), כחומר הדברה לחרקים, כחומר מונע דלקה ובכורים גרעיניים לתפיסת נייטרונים. מגע של החומר בלהבות מעניק להן צבע ירוק.
הצורה הנפוצה היא אבקה לבנה שמוסמכת בנוסחה B(OH)3. כמינרל היא נקראת sassolite. לראשונה הכין וילהלם הומברג את החומר במאה ה־18 בעיבוד בוראקס עם חומצה מינרלית.
ברמת המבנה, לבור יש אורביטל p ריק שיכול לקבל זוג אלקטרונים. במים החומצה פועלת כך שהיא יוצרת את האניון B(OH)4− ומשחררת יון H+; ערך pKa שלה הוא כ־9.24, מה שמצביע על חומציות חלשה ליד ה־pH הנייטרלי.
בחימום עד כ־170°C נפלטת מולקולת מים ונוצרת חומצה מטא־בורית עם מסיסות נמוכה יותר. חומצה מטא־בורית ניתכת סביב 236°C, ובחימום מעל כ־300°C מתקבלת חומצה טטרה־בורית.
בתמיסות מימיות בריכוזים גבוהים ובטווח pH מסוים נוצרים אניונים פוליבוראטיים, למשל יון הטטרה־בוראט. בפולי־בוראטים משולבים יחידות BO3 במשולש ויחידות BO4 בטטראדר; ככל שהמטען השלילי גדול יותר יש יותר יחידות BO4. חומצה בורית מגיבה עם כהלים וחומצה גפרתית ליצירת אסטרים שקופים, ועם פולי־כהלים (כמו אתילן גליקול) היא יוצרת קלאטים יציבים.
חומצה בורית גם נקראת מי בור. זו חומצה עדינה שעשויה מהיסוד בור. היא בדרך כלל אבקה לבנה.
היא משמשת לחיטוי, להדברה של חרקים ולעתים לעזור בכורים גרעיניים לעצור חלקיקים. אם שורפים אותה, הלהבה נצבעת בירוק.
המינרל שלה נקרא sassolite. לראשונה הכין וילהלם הומברג את החומר במאה ה־18 מעיבוד בוראקס עם חומצה.
במים החומר משנה מעט את צורתו ויכול לקבל מטען שלילי. כשתחממו אותו, הוא מאבד מים והופך לחומצות בור אחרות שפחות מסיסות במים.
חומצה בורית יכולה גם להגיב עם אלכוהולים וליצור נוזלים שקופים. עם חומרים שיש להם כמה קבוצות אלכוהול היא יוצרת קשרים יציבים, כמו קלאט.
תגובות גולשים