חומצה הידרופלואורית

חומצה הידרופלואורית היא תמיסה חומצית, משתכת ורעילה מאוד של מימן פלואורי המומס במים.
מימן פלואורי בגז נקרא "חומצה הידרופלואורית לא ממוימת", כי אין בו מים.
בניגוד לחומצות המימן־הלוגנים האחרות, כמו חומצת מלח (HCl), HF היא חומצה חלשה, פירוק היונים שלה במים לא מלא.
HF ידועה ביכולת שלה למוס את הזכוכית והקוורץ (SiO2). התגובה הכימית היא: SiO2(s) + 6HF(aq) → H2[SiF6](aq) + 2H2O(l).
עקב כך יש לאחסן אותה בבקבוקי פוליאתילן או בטפלון (פוליטטראפלואורואתילן, PTFE), כי היא תמיס זכוכית.
היא גם ממיסה רבות מתחמוצות המתכת הידועות בכימיה האנאורגנית.
בתעשייה מפיקים HF מתגובה של סידן פלואורי (CaF2) עם חומצה גופרתית מרוכזת בטמפרטורה של כ‑250 מעלות צלזיוס.
התגובה: CaF2 + H2SO4 → 2HF + CaSO4. האדים שנוצרים מכילים מימן פלואורי, חומצה גופרתית ותוצרי לוואי, ואותם אוגרים בהזיקוק.
HF עלולה להיווצר גם במנועים כאשר אטמים וצינורות נחשפים לחום מעל 400°C, מה שעלול לפגוע בתפקוד המנוע.
תערובת של חומצה חנקתית עם HF, בריכוזים מסוימים, יכולה לתקוף ולהמיס טיטניום.

חומצה הידרופלואורית היא נוזל חזק ומסוכן. (מסוכן = רעיל ולא בטוח למגע)
המימן הפלואורי הוא החומר שממנו עושים את החומצה. (מימן פלואורי = שם של חומר כימי)
החומצה יכולה להמיס זכוכית וקוורץ. (קוורץ = סוג של סלע הקרוב לזכוכית)
לכן שומרים אותה בבקבוקים מפלסטיק או בחומר טפלון, לא בזכוכית.
מייצרים את החומצה מסידן פלואורי (CaF2) וחומצה גופרתית חזקה. מחממים את התערובת והיא נותנת אדים של המימן הפלואורי.
אדי החומר נאספים כדי לקבל את החומצה בתמיסה.
החומר הזה עלול להיווצר גם במנועים חמים ולפגוע בהם. ויש מצבים שבהם תערובת של חומצות יכולה להמיס טיטניום.