חומר נפץ

חומר נפץ הוא חומר שיכול לעבור תהליך אקסותרמי מהיר, שמלווה בשחרור אנרגיה גדול ויוצר פיצוץ.
אקסותרמי, תהליך שמשחרר חום.
בעת הפיצוץ החומר משתנה ממוצק או מנוזל לגז. בדרך כלל החומר מכיל מרכיב הקולט חמצן ומרכיב מחמצן (שמספק חמצן לתגובה), אבל קיימים גם תהליכים דומים ללא זאת.
התהליך יוצר חום רב, אור וגזים. אם הפיצוץ קורה במקום סגור, הגזים נשארים בנפח הקטן של החומר. לגזים אלה יש אנרגיה גדולה, שמתבטאת בלחץ גבוה. התפשטות הגזים יכולה לגרום לפיצוץ חזק או לשיגור קליעים או פגזים.
חומר נפץ שמוצת בקלות נקרא רגיש (למשל ניטרוגליצרין). חומר שקשה להבעירו נקרא אדיש (למשל TNT).
חומרי נפץ נמצאים בעיקר בשימוש צבאי, כאמצעי לחימה המבוסס על אנרגיה קינטית. הם גם משמשים באזרחי, בעבודות הנדסה אזרחית, למשל חציבה בסלע והריסה מהירה של מבנים.
ישנם שני סוגים עיקריים של חומרי נפץ.
חומרי נפץ מסווגים לפי מידת הרגישות שלהם לגירוי חיצוני. בדרך כלל, חומרי נפץ הודפים הם רגישים, וחומרי נפץ מרסקים נוטים להיות אדישים. עם זאת זה לא תמיד נכון. לפעמים משתמשים בחומר נפץ רגיש כדי לגרום לחומר אדיש להתפוצץ.

חומר נפץ הוא חומר שגורם לפיצוץ.
פיצוץ הוא שחרור פתאומי של חום, אור וגזים.
בפיצוץ החומר משתנה למצב גזי במהירות.
לפעמים בחומרי נפץ יש חלק שסופג חמצן וחלק שמספק חמצן. זה עוזר לפיצוץ לקרות.
אם הפיצוץ קורה במקום סגור, הגזים יוצרים לחץ חזק. הלחץ יכול לשבור דברים ולגרום לרסיסים לעוף.
יש חומרים שמוצתים בקלות. קוראים להם רגישים. דוגמה: ניטרוגליצרין.
יש חומרים שקשה להבעירם. קוראים להם אדישים. דוגמה: TNT.
חומרים אלה משמשים בצבא. משתמשים בהם גם בעבודות אזרחיות, כמו חציבת סלעים והרס מבנים.
יש שני סוגים חשובים.
חומרים מתחלקים לפי כמה קל להפעיל אותם. חלק רגישים. חלק אדישים. לפעמים משתמשים ברגיש כדי להפעיל אדיש.