חוק יסוד: השפיטה

חוק יסוד: השפיטה הוא חוק יסוד העוסק במערכת בתי המשפט בישראל. הוא נחקק על ידי הכנסת העשירית בשלהי כהונתה, ביום כ"ה באדר א' ה'תשמ"ד, 28 בפברואר 1984.


הצעת חוק יסוד בנוגע לבתי המשפט הוגשה על ידי הממשלה בכנסת ביוני 1978. החוק אושר בסופו של דבר כמעט שש שנים אחר כך, ב-28 בפברואר 1984.

במטרות החוק צוין שהוא נועד להגדיר את העקרונות החוקתיים שעל פיהם תפעל הרשות השופטת. הדיון הציג את החוק כצעד בדרך לאיחוד חוקי היסוד לחוקה מלאה.

בחוק רוכזו הוראות עקרוניות שהיו קודם בחוק בתי המשפט (תשי"ז-1957) ובחוק השופטים (תשי"ג-1953). החוק עוסק במוסדות השפיטה, בסמכויותיהם, בדרכי עבודתם ובסדרי המינהל; וכן בדינים לגבי השופטים, ייחוד כהונתם, אי-תלותם (כלומר: שלא יהיו נתונים להשפעה חיצונית), דרכי מינוי, משך כהונה ותנאי עבודתם.

חוק היסוד קבע מסגרות כלליות, בעוד שהחוקים הקודמים ממשיכים להסדיר פרטים טכניים. עם אישורו הוסרו מן החוקים הישנים הסעיפים שעברו אליו. במהלך השנים הוכנסו לחוק מספר תיקונים.

חוק יסוד: השפיטה עוסק בבתי המשפט בישראל. "חוק יסוד" הוא חוק חשוב, כמעט כמו חלק מהחוקה. החוק נכנס לתוקף ב-28 בפברואר 1984.


הממשלה הציעה את החוק ביוני 1978. לקח כמעט שש שנים עד שאישרו אותו.

המטרה היתה לקבוע את העקרונות של השופטים והמערכת המשפטית. השופטים הם האנשים שמחליטים במשפטים.

החוק כינס הוראות שקודם היו בחוק בתי המשפט מ-1957 ובחוק השופטים מ-1953. חלקים מהחוקים ההם הועברו לחוק היסוד והוסרו מהחוקים הישנים.

החוק קובע כללים כלליים, והחוקים האחרים ממשיכים להסדיר פרטים. במשך השנים נוספו לחוק כמה תיקונים.