התראה

התראה היא אזהרה לאדם להימנע מעבירה או הודעה על צעדים שעתידים להינקט נגדו.

בהלכה (המשפט הדתי היהודי), ההתראה היא לעתים תנאי לענישה כמעט על כל עבירה, פרט לעבירת המסית. בחוק הישראלי בדרך כלל אין דרישה להתראה לפני הענישה. יוצא דופן הוא המצב של הפרעה לדיון בבית משפט או בבית דין; חוק בתי המשפט וחוק בתי דין דתיים מחייבים התראה לפני הטלת סנקציה על מפריעים.

בהלכה ההתראה צריכה לציין שהמעשה אסור, לציין את מקור האיסור במקרא, להציע שהאדם יפסיק את המעשה, ולזכור את העונש הצפוי אם יחטא. בחוק הישראלי קבע השופט מישאל חשין, ובית המשפט העליון, שההתראה צריכה להיות מתועדת בפרוטוקול הדיון.

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, הסבירה שהיכולת של בית הדין להטיל עונש ללא הליך פלילי מלא מחייבת שניתן למפריע אזהרה ברורה על אפשרות העונש וסוגו.

התראה לפני נקיטת צעדים נועדה לאפשר למחוייב לציית מרצונו ולמנוע נזקים. לדוגמה, לפני ניתוק מים עקב חוב יש להתרות את החייב. לפני תביעת סדר דין מהיר נדרשת התראה לנתבע. כאשר דרושה התראה, עליה להיות ברורה ולציין מועד מדויק של נקיטת הצעדים.

בהליכים משמעתיים, העונש הקל ביותר יכול להיות "התראה". משמעותה פחות ברורה כאשר הנענש מפסיק להיות חבר בארגון שניהל את ההליך.

התראה היא אזהרה לאדם להפסיק מעשה לא תקין.

בַּהֲלָכָה (חוקי דת) לעיתים חייבים לתת התראה לפני עונש. בחוק המדינה בדרך כלל לא חייבים אזהרה לפני עונש. יש יוצא מן הכלל כשמישהו מייצר רעש או מפריע בדיון בבית משפט.

בהלכה ההתראה צריכה לומר שהמעשה אסור. היא צריכה לציין מאיפה זה כתוב במקרא. היא צריכה להציע להפסיק ולהגיד מה עלול להיות העונש.

לפני שנוקטים בצעד חזק, כמו ניתוק מים בגלל חוב, יש להתרות את המבקש ראשון. לפני הגשת תביעה מהירה חייבים להתרות את האדם השני.

בתהליכי משמעת, העונש הקל ביותר הוא לקבל התראה. זה אומר שהאדם נרשם ואומרו לו על הטעות.