חוק פרקינסון הוא ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור ב-1958 מאת נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי. הספר מקבץ טורים שפורסמו ב"האקונומיסט" ומתמקד בארגונים בירוקרטיים. בירוקרטיה זה שם למערכת מנהלית כבדה עם כללים רבים ונוהלי עבודה ארוכים. הספר התפרסם בגלל התובנות האקטואליות שלו על חסרונות הבירוקרטיה.
הפרקים דנים בבעיות אופייניות בארגונים ממשלתיים ובירוקרטיה. בין הנושאים הבולטים: חוק פרקינסון עצמו על גידול הפקידות ללא קשר לעומס העבודה; פרקים על אופן קבלת החלטות ודיונים (כולל דוגמה שבה אישור תקציב גדול לוקח דקות, ואישור סככת אופניים דורש ישיבות רבות); פרק על מנהלים ומועצות שמתאר איך מספר חברים גדל עד שאי-אפשר לנהל דיון יעיל, לכן נוצר "קבינט מצומצם"; פרק על המעבר לבניין מפואר כסימן לשקיעה של המוסד; ניפוי אישים דרך ניתוח מסיבת קוקטייל; ושאלת הפנסיה והתמורות בין מנהלים ותיקים ליורשים צעירים.
בפרק הראשון מנוסח הכלל הידוע: עבודה מתרחבת עד למיצוי הזמן הזמין לביצועה. פרקינסון מזהה שני כוחות עיקריים: שהפקיד רוצה להגדיל את מספר כפופיו (העובדים שמתחתיו), ולא את מספר היריבים; ושפקידים יוצרים עבודה אחד עבור השני. התוצאה היא שמספר הפקידים גדל גם כאשר כמות העבודה היעילה לא גדלה. הפרק כולל דוגמה היסטורית על שלטון בריטי מעבר לים, שבה מספר הצוותים גדל למרות ירידה בחשיבות המשימות.
אפשר להכליל את החוק כך: הביקוש לאמצעי מסוים נוטה להתרחב כדי להתאים להיצע שלו. בתחום המחשבים יש גרסה דומה: הוספת זיכרון מעודדת שימוש בכמה זיכרון יותר. פרקינסון מציין כי בעשר השנים האחרונות נראה שימוש בזיכרון מערכות הנוטה להכפיל עצמו בערך כל שנה וחצי. גם צפיפות הטרנזיסטורים על שבב עולה בקצב דומה (חוק מור), אם כי גבולות פיזיקליים יגבילו זאת בסופו של דבר.
בפרק נוסף מציע פרקינסון שעבור נושאים פשוטים וטריוויאליים הדיבור עליהם מתארך. הסיבה היא שהרבה אנשים מרגישים שהם מבינים את הנושא ולכן נכנסים לדיון, מה שמאריך אותו הרבה יותר מנושאים מסובכים שבהם ברוב המקרים מקבלים החלטות בלי עומק.
הספר יצא גם בתרגום לעברית.
חוק פרקינסון הוא ספר משעשע שכתב נורת'קוט פרקינסון ב-1958. הספר מדבר על משרדים ושלטון עם הרבה ניירת. בירוקרטיה זו מערכת עם חוקים ונוהלים רבים.
הפרקים מסבירים בעיות שחוזרות על עצמן במקומות גדולים. יש פרק על כללי הספר: העבודה מתרחבת עד שהיא תופסת את כל הזמן שיש. יש פרק על מנהלים שמוסיפים עוד חברים לקבוצה עד שאין דיון טוב. יש פרק שמראה שבניין גדול ומפואר לעתים מעיד שהארגון שקוע.
החוק אומר: אם יש זמן רב למטלה, אנשים ישתמשו בכל הזמן הזה. פרקינסון אומר גם: מפקד רוצה שיהיו לו יותר עובדים, והעובדים יוצרים עבודה אחד לשני. לכן משרדים גדלים גם בלי יותר עבודה אמיתית. הוא מביא דוגמה משלטון בריטי בחו"ל.
פרקינסון משווה זאת למחשבים: אם קונים זיכרון (זיכרון זה המקום שבו המחשב שומר נתונים), משתמשים יותר בזיכרון. גם מספר הטרנזיסטורים על שבב גדל מהר (זה נקרא חוק מור).
נושאים פשוטים לעיתים מקבלים הרבה זמן לדיון. זאת כי הרבה אנשים מרגישים שהם מבינים ומדברים הרבה.
תגובות גולשים