חוקי הסחר הימי (באנגלית: Navigation Acts) היו סדרת חוקים שהטיל הפרלמנט האנגלי כדי להגביר את המונופולין, השליטה הבלעדית, של בריטניה על מסחר בתוך הממלכה והמושבות שלה. החוקים נועדו במיוחד לשלוט בסחר עם שלוש עשרה המושבות באמריקה.
ב־1660 נחקק חוק הסחר הראשון. הוא קבע שכל הסחר בין המושבות ובין מדינות אחרות ייעשה באוניות בריטיות או בבעלות נתינים בריטים. החוק גם קבע רשימת מוצרים מרכזיים, כמו סוכר וטבק, שאותם אפשר היה לייצא רק לטריטוריות בריטיות.
ב־1663 נחקק חוק הסחר השני (Staple Act). חוק זה דרש שכל הסחורות המיועדות למושבות יעברו קודם דרך נמלי אנגליה. כללים אלה הגבילו מאוד את היצוא והיבוא של המושבות.
החוקים פגעו בעיקר בשלוש עשרה המושבות. הם סיימו סחר חופשי ורווחי עם איים שכנים בשליטת צרפת, ספרד והולנד, והעלו את מחירי המוצרים. זה ביטא את הגישה המרקנטיליסטית, רעיון כלכלי שהדגיש שהמדינה צריכה לשלוט במסחר כדי להגביר את עושרה.
ב־1764, יחד עם חקיקת חוק ההכנסה (חוק הקשור למיסים), החלו הבריטים לאכוף את החוקים במושבות ביתר שאת. האכיפה כללה הקמת בית דין צבאי בהליפקס, נובה סקוטיה, בגלל סחר בלתי חוקי בזמן מלחמת שבע השנים.
לבסוף, בשלהי תנועות ליברליות באנגליה ובצל תנועת הצ'ארטרים, החוקים בוטלו סופית בשנת 1849.
חוקי הסחר הימי היו חוקים שנחקקו באנגליה כדי לשלוט בסחר של האימפריה.
ב־1660 נאמר שכל הסחורות ישלחו בספינות בריטיות. אז גם נאסר לייצא מוצרים חשובים, כמו סוכר וטבק, למדינות זרות.
ב־1663 נאמר שכל סחורות שמגיעות למושבות יעברו קודם דרך נמלי אנגליה.
החוקים פגעו בשלוש עשרה המושבות באמריקה. הם הגבילו סחר עם האיים השכנים והעלו מחירים.
ב־1764 התחילו לאכוף את החוקים חזק יותר. הם הקימו בית דין בצפון אמריקה בגלל סחר לא חוקי בזמן מלחמה.
בסוף, ב־1849, ביטלו את החוקים הללו.
תגובות גולשים