חושן

החושן, או בשמו המלא חושן המשפט, היה אחד מבגדי הכהן הגדול בעת שירותו במשכן ובמקדש. הוא הונח על חזהו של הכהן והכיל 12 אבנים יקרות, כל אחת כנגד אחד משבטי ישראל.

מטרת החושן, כפי שנאמר בספר שמות, הייתה שהשבטים יהיו לזיכרון לפני ה' כשכוהן עומד במשכן או במקדש. בנוסף מוזכר בספר במדבר שימוש בחושן לייעוץ אלוהי לפני יציאה למלחמה. לכן שמו גם חושן "המשפט", על פסק הדינים והייעוץ שנעשה דרכו.

החושן היה ריבוע בד רקום מחוטים יקרים: זהב, תכלת, ארגמן, שני ושש. צלעו הייתה באורך זרת, כ‑25 ס"מ. בתוך משבצות זהב שובצו 12 אבנים יקרות. בתוך החושן או עליו הונחו האורים והתומים, מנגנון שעל פי פרשנים גרם לאותיות על האבנים להנצנץ ולהשיב תשובות.

הציווי להכין את החושן מופיע בספר שמות בפרשת תצוה, ותיאור יצירתו מופיע בפרשת פקודי.

התלמוד והתוספים מוסיפים פרטים: נכתב על החושן גם שמות האבות (אברהם, יצחק, יעקב) וביטויים נוספים, כדי שכל האותיות יופיעו. מפרשים מסבירים שבכל אבן חקוקות כמה אותיות, וכך נוצרו המילים. ישנה מסורת שונה לגבי סידור השמות על האבנים: חלקם מציינים סדר לפי שמות האבות, אחרים לפי סדר הדגלים והמסעות של השבטים, כפי שמוזכר אצל הרמב"ם והפרשנים.

הטקסט המקורי כולל טבלאות וזיהויים שונים של האבנים. יש גם הצעות לזיהוי האבנים לפי מכון המקדש, וליישובים שנקראו על שם אבנים אלה.

החושן היה כיס על חזה הכהן הגדול. הוא הכיל 12 אבנים. כל אבן סימלה שבט אחד של ישראל.

החושן נשא את זכרם של השבטים לפני ה'. לפעמים הכהן שאל בעזרתו שאלות חשובות. יש שראו בו כלי לתת תשובות לפני יציאה למלחמה.

החושן היה ריבוע בד רקום מחוטים יקרים. צלעו הייתה באורך זרת, קרוב ל‑25 ס"מ. בתוכו הוכנסו 12 אבנים יפות בתוך משבצות זהב. על החושן היו גם האורים והתומים. האורים והתומים הם כלי ששימש לקבל תשובות כפי שמסבירים הפרשנים.

במקום נכתבו גם שמות האבות: אברהם, יצחק ויעקב. חז"ל מסבירים שהאותיות חלו על האבנים כדי שיסתדרו המילים. יש מסורות שונות לגבי הסידור של האבנים על החושן.