חזירת יהודים

"חזירת יהודים" (בגרמנית: Judensau, מילה שפירושה 'חזירת־יהודים') הוא מוטיב חזותי אנטישמי מהיּמי־ביניים. באמנות נוצרית ובקריקטורה הוא מציג יהודים במגע אינטימי עם נקבת חזיר. המטרה הייתה להשפיל ולעלוב, מכיוון שביהדות החזיר נחשב לטמא, כלומר חיית מזון שלא ראויה לאכילה לפי חוקי הדת.

האיקון הזה הופיע כבר במאה ה-13, בעיקר בגרמניה. הדמויות שמוצגות לעתים לובשות סימני־היכר של יהודים אז, כמו "כובע יהודים" או טלאי צהוב (סימון שהמדינות השתמשו בו כדי לזהות יהודים). בגרסאות נפוצות הדמויות יונקות מהחזירה; בגרסאות אחרות הן רוכבות עליה, או מחבקות ומנשקות אותה.

עד היום נשארו כ-30 תבליטים ופסלים של המוטיב בכנסיות ובמבנים במרכז אירופה. הדוגמה העתיקה המוכרת ביותר היא בכותר־עמוד בקתדרלת ברנדנבורג, משנת כ-1230, שבה המוטיב מופיע בצורת תערובת בין יהודי לחזיר. ייצוגים חשובים נוספים נמצאו בקתדרלת קלן וברגנסבורג. המוטיב המשיך להופיע במאה ה-14 וה-15, ובמאה ה-15 כבר הופיע גם במבנים חילוניים, כמו בתי־עירייה, מה שמעיד שהוא נועד לקהל רחב יותר.

מאוחר יותר, במאות המודרניות, הביטוי הפך לפגיעה מילולית בגרמנית. הנאצים השתמשו גם הם בדימוי הזה כדי להשפיל ולפגוע ביהודים.

"חזירת יהודים" (מילה בגרמנית: Judensau. פירוש המילה: חזיר וקשר ליהודים) הוא ציור ופיסול רע מלפני מאות שנים. הוא הוצג בכנסיות ובמקומות אחרים.

התמונות הראו אנשים שנחשבו יהודים לצד חזירה. חזיר הוא חיה שנחשבת לא־נקייה לפי חוקי הדת היהודית. לפעמים הציורים הראו אנשים יונקים מחלב החזירה. בדמויות שמצוירות יש לפעמים כובע מיוחד או טלאי צהוב. הטלאי הצהוב הוא חתיכת בגד שסימנה מי הוא יהודי.

הדימויים האלו הופיעו כבר במאה ה-13 בעיקר בגרמניה. יש בערך שלושים פסלים ותבליטים כאלה במרכז אירופה. הדוגמה הישנה ביותר נמצאת בכנסייה בברנדנבורג משנת כ-1230. במאה ה-15 התחילו לשים את ההדימויים גם בבניינים של העיר, לא רק בכנסיות. במאות המאוחרות מישהו השתמש במילה הזאת כדי לפגוע ביהודים.

המידע הזה מסביר איך דימוי אחד יכול לשמש להשפלה במקום שיהיה כבוד.