חיים בן עטר

רבי חיים בן עטר (אור החיים; 1696, 1743) נולד בסלא שבמרוקו. היה פרשן מקרא, פרשן תלמוד, מקובל (חוקר קבלה) ופוסק הלכה. רוב חייו בילה במרוקו, ובה התחנך, לימד וכתיבה. בגיל 35 הדפיס את ספרו הראשון "חפץ ה'"; בהמשך הדפיס בליבורנו ובאמסטרדם את "אור החיים" ו"פרי תואר", שהפכו אותו לדמות ידועה בפזורה היהודית.


בצעירותו למד אצל סבו והנהיג ישיבה בעיר סלא. שימש גם כדרשן, נואם בבית הכנסת, וכגבאי צדקה. המשפחה הופלתה במשברים כלכליים וחוו סכסוכים משפטיים אחרי מותו של חמיו, שהיה מקור פרנסתם. בעיות אלו ושנות הרעב והסערות הפוליטיות במרוקו הגבירו את מצוקת המשפחה, אך גם תרמו לפרסום חידושיו ולכתיבת חלק ניכר מחומריו.


בשנים האחרונות במרוקו הפליג לאיטליה, שהייתה אז מרכז דפוס יהודי חשוב. בליבורנו תיפקד כמורה, קיבל תמיכה מקהילת ליבורנו והדפיס שם ספרים. משם גייס גם כספים לעסקת עלייה לארץ ישראל ולקיום ישיבה שברצונו להתיישב בה.


בשנת 1741 יצא עם קבוצת תלמידים לעלות לארץ ישראל. המסע עבר דרך מצרים, אלכסנדריה, עכו וצפון הארץ. קרו תקלות: היו עצירות בגלל מגפות וסכנות מקומיות באזורי הגליל, ועל כן הקבוצה נדדה בין עכו, חיפה, טבריה ופקיעין לפני שעלתה לירושלים.


בקיץ 1742 הגיע לירושלים והקים את ישיבת "מדרש כנסת ישראל" (ידועה גם כ"ישיבת אור החיים"). הישיבה כללה שני מסלולים: תורת הנגלה (הלכה ודרשנות) ותורת הנסתר (קבלה). קיבל תמיכה כספית מליבורנו, ונוצרה סביבו קהילה לומדת. תלמידו הבולט ביותר היה החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי.


רבי חיים חלה ונפטר במוצאי שבת ט"ו בתמוז ה'תק"ג (6 ביולי 1743), פחות משנה אחרי שהשקיע בירושלים. הוא נקבר בהר הזיתים. קברו הפך למוקד עלייה לרגל ולמקום תפילה, ונספו אחריו הספדים וזיכויים.


שיטת לימודו הייתה מעמיקה ואנליטית, נקראת "מעיין" או "עוקר הרים": פירוק השאלה עד להבנתה המלאה. חידושיו הופיעו בספריו, והם מאופיינים ברוח עצמאית ובניתוח מקיף של הסוגיות התלמודיות.


היה נשוי לשתי נשים, פאצוניה ואסתר, שהעלו עמו לארץ. לא נולדו לו בנים ידועים. משפחתן נקשרה בחייו וברבות השנים נקברו על ידו בהר הזיתים.


חיבוריו העיקריים: "חפץ ה'" (חידושים על מסכתות בתלמוד), "פרי תואר" (פסיקה והלכה על שולחן ערוך, חלק יורה דעה), "אור החיים" (פירוש לתורה, כולל רעיונות קבליים) ו"ראשון לציון" (חידושים על מסכתות נוספות). "אור החיים" נחשב במיוחד לחיבור מרכזי בקרב חוגים חסידיים.


רבים בחסידות ראו בו צדיק ובעל כוחות רוחניים מיוחדים. ספרו "אור החיים" התקבל בחיבה רבה בחוגי החסידות, ושימש מקור השראה ותוכן ללימוד גם בדורות הבאים.


קברו והרבנים שכתבו עליו הפכו אותו לדמות מוערצת. הישיבה שהקים המשיכה לפעול אחרי מותו ולימודיו הודפסו ונלמדים עד היום. שמו הונצח במוסדות, בתי כנסת ושכונות בישראל.

רבי חיים בן עטר נולד בסלא שבמרוקו ב-1696. כינו אותו "אור החיים" על שם ספרו. הוא למד תורה, לימד אנשים והיה מורה חשוב.


גדל בסלא. שם היה דרשן, אומר דרשות בבית הכנסת. כתב ספרי תלמוד והלכה. משפחתו נפגשה בצרות כלכליות.


נסע לאיטליה כדי להדפיס את ספריו. שם מצא חברים ותמיכה. בהדפסה פורסמו "אור החיים" ו"פרי תואר".


בשנים 1741, 1742 עלה לארץ עם תלמידים. הם ביקרו בעכו, בחיפה, בטבריה ולבסוף הגיעו לירושלים.


בירושלים הקים ישיבה בשם "מדרש כנסת ישראל". שם למדו תלמידים תורה ומשניות. תלמיד מפורסם שלו שם הוא החיד"א.


הוא נפטר בקיץ 1743 ונקבר בהר הזיתים. אנשים באים לבקר בקברו עד היום.


כתב ספרים חשובים: "אור החיים" (פירוש לתורה), "חפץ ה'" ו"פרי תואר". חסידים אהבו את ספרו "אור החיים" וקראו אותו כמקור רוחני.