חיים ויצמן

חיים-עזריאל ויצמן (1874, 1952) היה כימאי ומנהיג ציוני. הוא היה הנשיא הראשון של מדינת ישראל וממובילי הציונות הסינתטית, ששלבה פעילות פוליטית ופעולה מעשית לשיבת העם לארץ־ישראל.

נולד במוטלה שבאימפריה הרוסית (כיום בלארוס). גדל במשפחה בת שמונה-עשר ילדים, וקיבל חינוך יהודי מסורתי. כבר בבתי הספר הקדיש תשומת לב לידיעת המדעים, ובגיל צעיר התחיל ללמוד כימיה.

בצעירותו יצא ללמוד בגרמניה ושווייץ. סיים דוקטורט בכימיה בז'נבה ב-1899. שם גם החל להשתלב בפעילות ציונית ולפגוש מובילים כמו בנימין זאב הרצל.

ויצמן הקים את הקריירה המדעית שלו במנצ'סטר באנגליה, שם עבד כמרצה וכחוקר בתעשיית הצבעים. הוא התחתן עם ורה קצמן ב-1906 ונולדו להם שני בנים.

עוד קודם לכן ובמהלך המאה ה-20 פעל וויצמן בארגונים הציוניים. הוא הקים ועמד בראש פרקטיקות של צעירים ציונים, ניסה לגבש מדיניות שתשלב עבודה פוליטית עם פיתוח הארץ, והיה דמות מרכזית בדיונים שקדמו להצעת אוגנדה ולמחלקות אחרות בתנועה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה קידם קשרים עם מקבלי החלטות בריטים. בשנים 1916, 1917, בזכות פעילותו המדינית והדיפלומטית, נבחר לנשיא הפדרציה הציונית באנגליה, והיה בין המשפיעים שהובילו לפרסום הצהרת בלפור (1917). למרות יחס מעורב לנוסח הסופי, ראה בה הכרה חשובה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ־ישראל.

ויצמן עסק גם במדע יישומי. ב-1915 פיתח תהליך תסיסה שהפיק אצטון, בוטנול ואתנול מחומרי גלם צמחיים. בתהליך זה השתמש בחיידק שנקרא Clostridium acetobutylicum, חיידק (מיקרואורגן) שמבצע תסיסה ויכול לייצר חומרים כימיים שימושיים. שיטה זו קיבלה את השם "תהליך ויצמן" (Acetone, butanol, ethanol, ABE) והקלה בזמן המלחמה על אספקת אצטון דרוש לייצור חומר נפץ ולצרכי חיל הים הבריטי. בעקבות זאת הוקמה תעשיית חירום שהפחיתה את המחסור בחומרי גלם.

הצלחתו המדעית הביאה לו הכנסות מתמלוגים ופטנטים, שאיפשרו לו להתמסר לפעילות ציבורית בלי תלות בשכר מהתנועה הציונית.

ב-1918 הוביל משלחת ציונית לארץ־ישראל ויצר קשרים עם מפקדים בריטים. הקים ועד צירים שייעד לקשר בין היישוב היהודי לכוחות הבריטים ולביסוס תשתיות לחינוך, בריאות והתיישבות. ב-24 ביולי 1918 הניח את אבן־היסוד לבניין האוניברסיטה העברית.

ב-1918, 1919 נפגש עם האמיר פייסל. הצדדים חתמו על הסכם שדיבר על שיתוף פעולה בין ערבים ליהודים ופגיעה מועטה בזכויות הפלאחים. ההסכם לא מומש בפועל לאחר שפייסל ירד מהשלטון בסוריה.

אחרי המלחמה נבחר ויצמן לכמה תפקידים מרכזיים בתנועה הציונית. ב-1920 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בעשורים הבאים ניהל מאמצים דיפלומטיים לגיוס תמיכה פוליטית וכלכלית למפעל הציוני, וקידם הקמת מוסדות כמו האוניברסיטה העברית ומכון המחקר שיסד ברחובות.

לאחר מלחמת העולם השנייה נמשך תפקידו הציבורי. במאי 1948, יומיים אחרי הכרזת העצמאות, נבחר לנשיא מועצת המדינה הזמנית. ב-1949 נבחר כנשיא הראשון של מדינת ישראל. בתפקיד זה ייצג את המדינה כלפי חוץ ופעל בשירותה, אף שבבריאותו ההשפעה המדינית היומיומית שלו הייתה מוגבלת.

בין השנים 1934, 1949 הקים ויצמן את מכון דניאל זיו ברחובות, שכלל מעבדות למחקר מדעי. במלחמת העולם השנייה חזר לעסוק במחקר למען המאמץ המלחמתי הבריטי, וחקר דרכים להפיק דלק גומי וחומרי תחליף למזון.

חיים ויצמן נפטר ב-9 בנובמבר 1952. נקבר בגן ביתו במכון ויצמן למדע ברחובות, לפי בקשתו. הותיר אישה, ורה, ושני בנים. שמו הונצח במוסדות, רחובות ושמות מקומות בישראל, ובמכון ויצמן למדע שנקרא על שמו.

חיים ויצמן נולד ב-1874 ונפטר ב-1952. הוא היה מדען וכיהן כנשיא הראשון של מדינת ישראל.

כשהיה ילד למד בבית ספר יהודי ובגיל צעיר התעניין בכימיה. יצא ללמוד במדינות אירופה.

ויצמן עבד כמורה ומרצה וכעולם חקר חומרים כימיים.

הוא המציא שיטה שבה חיידק (חיידק = יצור זעיר מאוד) הופך תירס ודגנים לחומרים שימושיים. כך ייצרו אצטון, בוטנול ואתנול.

השיטה עזרה לממלכה הבריטית בזמן מלחמה. בעקבות כך נבנו מפעלים שייצרו את החומר.

ויצמן עזר להנהגת הציונים להשיג הכרה בינלאומית לבית יהודי בארץ־ישראל.

הוא סייע בקשרים עם פוליטיקאים חשובים באנגליה ובארצות הברית.

ב-1918 הגיע בארץ ונרשם בין אלה שעבדו להקים מוסדות וחינוך. הוא הקים מכון מדעי ברחובות.

בשנת 1949 נבחר לנשיא הראשון של מדינת ישראל. בתפקיד זה ייצג את המדינה בארץ ובעולם.

ויצמן היה נשוי לוורה. היו להם שני בנים. הלך לעולמו ב-1952 ונקבר במתחם המכון שייסד.