חיים מרגליות קלווריסקי

חיים מרגליות-קלווריסקי (1868 - 19 בינואר 1947) היה אגרונום (מדען חקלאי) וממונה על ההתיישבות בגליל מטעם יק"א (ארגון שקנה וניהל אדמות להתיישבות). במסגרת תפקידו רכש כ-80,000 דונם בגליל התחתון והקים עליהם מספר מושבות. הוא קנה גם אדמות באזור יציאת מי הכנרת לירדן, שעליהן הוקמו חוות כנרת ודגניה א'.

נולד בפלך סובאלק בליטא ההיסטורית. השלים לימודי אגרונומיה במונפלייה שבצרפת ונשא לאישה את אסתר לבית גליקשטיין. בשנת 1895 עלה לארץ והגיע ליפו. שימש מזכיר במסדר ציוני חשאי, עבד כמורה במסדה החקלאי מקוה ישראל, ייסד את חוות סג'רה (מאוחר יותר אילניה) ובנה את משמר הירדן.

כשיק"א ביקשה להרחיב את ההתיישבות בגליל היא הטילה על קלווריסקי לרכוש אדמות. הוא הבין שאחרי הקנייה חייבים להקים מושבה חדשה, אחרת הקרקע תישאר בלתי מנוצלת. בין 1901 ל-1908 הוקמו על קרקעותיו כמה יישובים חשובים, ביניהם כנרת, אילניה (סג'רה), יבנאל ומשמר הירדן. לכל חקלאי הוקצתה חלקה גדולה (כ־300 דונם) וכן שטח לבניית הבית ולחצר המשק. רעיון זה גרם לכך שכמה מאות איכרים הצטרפו ליישוב היהודי בגליל.

בשנת 1905 פרצה בצורת קשה. היבול כמעט ולא הספיק, לא היה כסף לזרעים או למזון לבהמות, והפועלים המקומיים לא תמיד הספיקו בעבודה. בנוסף נדרשו מסים לשלטון הטורקי, שהוצאו על ידי קבלנים שדרשו חלק מהיבול. המושבות נכנסו לקשיים כלכליים. פקידות יק"א ניסתה להקל ולמצוא הסדרים, אך האיכרים רבים התנגדו. בסופו של דבר חלק מהעבודה עבר לידיהם של עובדי קבלן, והתנאים חזרו להיות קשים.

קלווריסקי רכש גם כ־18,000 דונם בעמק הירדן, במקום בו יוצא הירדן מהכנרת. למרות שאחוז מהקנייה לא אושרה על ידי כל הפקידות, שכנע קלווריסקי שותפים פיננסיים שיסייעו ברכישה. על אדמות אלה הוקמו חוות כנרת ודגניה א'.

במהלך המלחמה, כשקשר עם הנהלת יק"א בפריס נ断ק, קלווריסקי לקח על עצמו החלטות מקומיות וקידם יישוב באזור הגליל העליון. הוא עודד קבוצות כמו אנשי 'השומר' ובחר יחד אתם באתרים ליישוב, כמו גבעות חמארה (היום כפר גלעדי) ואיילת השחר. קלווריסקי אף העביר להם צריף ישן שפורק והורכב מחדש על ראש גבעה, וסיפק אדמות ומשאבים זמניים לחורף. כמה ניסיונות התיישבות היו מוצלחים יותר ואחרים נכשלו עקב חוסר תקציבים ותמיכה בזמן.

קלווריסקי חיפש קשרים ידידותיים עם שכניו הערבים. ייסד בית ספר לילדי הערבים בכפר ג'עוני, קידם מפגשים בין הנהגה ציונית לנציגים ערבי-סורים, ואף עזר לארגן פגישה בין נחום סוקולוב למלך פייסל בשנת 1914. עמדתיו תמכה ברעיון של מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית ובשיתוף פעולה אזורי; הוא היה ממייסדי ברית שלום והשתתף בארגונים שמילאו מטרה זו.
באותו זמן עסק גם בקשרים פוליטיים ובמימון פעילויות של גורמים ערביים, ולעיתים שילם מענקים אישיים כדי לגייס תמיכה. הליכים אלה עוררו פליאה וביקורת, והאשמות על שוחד וחובות פיננסיים פגעו במעמדו בעיני רבים.

היישוב מרגליות בגליל העליון קרוי על שמו. בשנת 2008 פורסם רומן בדיוני שהשתמש בפרטי חייו של קלווריסקי, והדבר עורר מחאה משפטית עד להסכם שבו שונה שם הגיבור והובהר שמדובר בסיפור בדיוני. חוקרים כגון אליקים רובינשטיין חקרו את תרומתו: לפי רובינשטיין, קלווריסקי היה מוביל ברכישת הקרקע ובארגון היישובים בגליל, אך שמר על קו אידאולוגי שמרוחק ממרכזי הכוח ונשכח במידה מסוימת.

חיים מרגליות-קלווריסקי (1868, 1947) היה אגרונום (מדען חקלאי). הוא עבד על הקמת מושבות יהודיות בגליל. יק"א (ארגון שקנה אדמות) מינה אותו לרכוש אדמות ולבסס ישובים.

הוא נולד בליטא. למד חקלאות בצרפת ועלה לארץ ב-1895. עבד כמורה בחוות חקלאיות. ייסד את חוות סג'רה (שבהמשך נודעה כאילניה) ובנה את משמר הירדן.

קלווריסקי קנה כמות גדולה של אדמות בגליל. עליו הוקמו מושבות כמו כנרת, אילניה ויבנאל. לכל משפחה חקלאית ניתנו חלקות גדולות לעבודה ובית.

בשנת 1905 הייתה בצורת. התבואה נקטעה והחיים היו קשים. מסים וטענות על חובות פגעו במושבות. המנהלים ניסו לסייע, אבל חלק מהיישובים מצאו את עצמם חלשים.

קלווריסקי קנה גם אדמות ליד יציאת הירדן מהכנרת. שם הוקמו חוות כנרת ודגניה א'. בזמן מלחמת העולם הראשונה עזר להביא קבוצות להתיישב בגליל העליון. הוא העביר להם צריף וביסס כמה יישובים קטנים.

הוא פעל לשלום ולדיאלוג עם השכנים הערבים. ייסד בית ספר לילדים ערבים והעמיד פנים של שיתוף פעולה. לפעמים שילם למנהיגים כדי להשיג הסכמה, וזה עורר סכנות וביקורת.

יישוב בשם מרגליות בגליל קרוי על שמו. ספר בדיוני שהתבסס על חייו עורר מחלוקת ושונה שמו של הגיבור.