משה שפירא נולד בגרודנו (אזור שהיום שייך לבלארוס) ב-1902. למד במוסדות דתיים ובישיבה אצל הרב שמעון שקופ. בשנת 1924, 1925 למד בבית המדרש לרבנים בברלין. ב-1925 עלה לארץ ישראל. באותה שנה השתמש בשם אחיו כדי לקבל סרטיפיקט, כלומר תעודה רשמית שאיפשרה לו לעלות.
היה פעיל בארגוני הציונות הדתית: צעירי מזרחי, הפועל המזרחי ותנועת המזרחי. שירת במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, ארגון שהוביל את העלייה והקליטה של היהודים, וניהל אותה בשנים 1946, 1948. בתפקיד זה נפגש עם אדולף אייכמן וסייע להצלת אלפי יהודים מוינה.
ב-1948 היה חבר מועצת העם, ובכך נמנה בין מחותמי מגילת העצמאות. כיהן כחבר כנסת מהכנסת הראשונה (1949) ועד מותו ב-1970. משנת 1951 עמד בראש תנועת המזרחי, ואחרי איחוד המפלגות ב-1956 היה המנהיג הפוליטי של הציונות הדתית במפד"ל.
כהונתו בממשלה כללה תפקידי שר חשובים: שר הפנים, שר הדתות, שר העלייה ושר הבריאות במספר קדנציות. בנוסף כיהן כיו"ר ועד המנהלים של אוניברסיטת בר-אילן ובנק המזרחי.
בשנים קריטיות בפוליטיקה קיבל שפירא עמדות מתונות. הוא התנגד לפעולות אלימות של ארגונים פיראטים כמו האצ"ל והלח"י, ובשאלת "מיהו יהודי" עמד על כך שמעמד יהודי ייקבע לפי ההלכה, כלומר לפי הדין הדתי היהודי, וזה גרם לויכוחים גדולים עם דוד בן-גוריון.
בשנת 1957 נפצע קשה באירוע במליאת הכנסת. לאחר מכן נוסף לשמו השם "חיים" כסגולה לרפואה. שפירא נפטר ב-1970.
שפירא ייצג קו יוני בתוך הציונות הדתית: אג'נדה יחסית מתונה לעומת הזרם שקידש התיישבות ללא פשרות אחרי 1967. לפני קבלת החלטות גדולות הוא העדיף זהירות והשירות בעמדות מדיניות מבוססות על מומחי הביטחון. הוא תמך בחילופי שטחים ופשרות כשזה נראה אפשרי, אך התנגד להרחבות טריטוריאליות חד־צדדיות, ובמיוחד להיפטרות משלטון ישראל בירושלים.
במלחמת ששת הימים הביע ספק לגבי פתיחה ביוזמה התקפית. אחרי המלחמה נתן תמיכה מסוימת לתנועת ההתיישבות, אך חשב שפשרה עתידית תבוא על בסיס ויתורים אם יהיה צורך.
היה נשוי לנחמה לאה לבית בסטומסקי. ילדיו כוללים את יהודה ונעמי. נינו, ענר אליקים שפירא, נהרג ב-2023 בעת שניסה להציל אחרים במתקפת הפתע על ישראל.
על שמו נקראים יישובים ושכונות רבות בישראל, בין היתר מרכז שפירא, קריית משה בגבעת שפירא בירושלים ושכונות בערים שונות. מוענק גם "פרס שפירא" למחשבת הציונות הדתית ולספרות תורנית.
משה שפירא נולד בגרודנו ב-1902. למד במקום ובברלין. ב-1925 עלה לארץ ישראל. קיבל סרטיפיקט, תעודה שאיפשרה לו לעלות.
עבד במחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. הסוכנות היא ארגון שעוזר ליהודים לעלות לארץ. בעבודתו עזר להציל יהודים מוינה.
היה בין החותמים על מגילת העצמאות. כיהן כחבר כנסת מ-1949 עד שנפטר ב-1970. מנהיג המפלגה הדתית בשם המזרחי והמפד"ל.
כהן כשר במספר משרדים, כמו שר הפנים ושר הדתות. גם עמד בראש אוניברסיטה ובנק.
שפירא היה מתון ברעיונותיו. הוא נגד אלימות בתוך העם, והרבה לדון לפני שעושים דברים גדולים. הוא חשב שיש להסתמך על מומחי הביטחון בקבלת החלטות.
לא הסכים לספח אדמות בלי מחשבה. לגבי ירושלים אמר שזו עיר חשובה וצריך לשמור עליה.
היה נשוי לנחמה לאה. היו להם ילדים. נינו נהרג ב-2023 כשניסה להגן על אחרים.
ישנן שכונות ויישובים רבים בישראל שנקראו על שמו. מוענק גם פרס בשמו לעשייה דתית ותרבותית.
תגובות גולשים