"חיתוך בסילון מים" משתמש בסילוני מים בלחץ גבוה כדי לחתוך חומרים. בחלק מהמערכות מוסיפים למים חומר שוחק (גרגירים חדים שמגבירים את היכולת לחתוך חומרים קשים).
המים עוברים דרך דיזה (פתח קטן) ומקבלים מהירות ולחץ גבוהים. הסילון פוגע באזור קטן בחומר ויוצר סדקים זעירים. המים שוטפים החוצה את חלקיקי החומר שנקעו, והסדקים מתפתחים עד שהחומר נפרד ונחתך.
גודל הדיזה ולחץ המים מאפשרים שליטה די מדויקת בכיוון ובמהירות החיתוך. ניתן להוסיף מגברים שמעלים את הלחץ לכ-20,000, 50,000 Psi (יחידת לחץ נפוצה), וכך להתאים את העוצמה לפי קושי החומר.
יש מערכות שעובדות רק במים נקי, וזה מתאים למתכות רכות ולחומרים שמתפתחים בהם סדקים במהירות, כמו כמה סוגי קרמיקה. שיטות אחרות מערבבות חומר אברזיבי (שוחק) כמו זירקוניה או אלומינה כדי לחתוך חומרים קשים יותר. לעתים משתמשים בגרפיט או בזכוכית כגרגירים: לגרפיט חוזק רב ונשבר חלק, והוא זול יחסית; זכוכית פחות חזקה אך זולה מאוד.
חיתוך בסילון מים מאפשר חיתוך חלק למגוון רחב של קשיחויות. הוא יכול להיות מהיר יחסית לעיבוד שבבי, אבל מהירות החיתוך יורדת בעיבוד עובי גדול, ולכן לעיתים עדיף עיבוד שבבי. השיטה רועשת בגלל הלחץ הגבוה, אך אינה דורשת חומרים מסוכנים. חסרונות נוספים: אי־אפשר לבצע חיתוך בעומק חלקי (קושי בשליטה על עומק) והגמישות הגאומטרית מוגבלת יחסית לשיטות אחרות.
המכונות המודרניות ממוחשבות ואוטומטיות (CNC). אפשר לחתוך ישירות מקבצי תיב"ם (קבצי תכנון ממוחשב).
הרעיון הגיע מעבודות במכרות פחם, שם השתמשו בסילוני מים כדי להסיר סלעים. ב-1930 ברוסיה ניסו לחתוך סלעים עם לחץ של כ-7,000 PSI. בשנות ה-70 בארצות הברית פיתחו מכשירים בלחצים של כ-40,000 PSI, ובהמשך הופעלו מערכות תעשייתיות בעוצמות סביב 60,000 PSI עם מהירויות סילון גבוהות.
ד"ר מוחמד חשיש נחשב לאחד המפתחים של שיטת העיבוד בסילון מים.
חיתוך בסילון מים נמצא בשימוש בתעשייה להגשת חיתוכים חלקים במגוון חומרים, במיוחד כשנדרשת העדר זיהום תרמי (אין חימום מקומי) או חיתוך חומרים מעורבים.
חיתוך נקי וחלק; מתאים לחומרים ברוחב קשיחויות גדול; אינו משתמש בחומרים רעילים; מהירות טובה בחלק מהמקרים.
רעש גבוה; קושי בשליטה על עומק החיתוך; מגבלות גיאומטריות; מהירות יורדת מאוד בעיבוד עבים.
חיתוך בסילון מים חותך בעזרת מים שזורמים מאוד חזק. דיזה זה פתח קטן שמאיץ את המים. שוחק (גרגירים שמגרדים) מוסיפים למים לפעמים.
המים יוצאים במהירות רבה. הם מכים בחומר וגורמים לסדקים קטנים. המים שוטפים החוצה את החלקיקים. בסוף החומר נפרד והחתך מושלם.
יש חיתוך רק במים. זה מתאים לחומרים רכים ולקצת קרמיקה. כשצריך לחתוך חומרים קשים מוסיפים גרגירים כמו גרפיט או זכוכית. גרפיט חזק ונשבר יפה. זכוכית פחות חזקה אבל זולה.
הרעיון התחיל במכרות פחם. ברוסיה ניסו זאת בשנות ה-30. בארצות הברית שיפרו את המכשירים בשנות ה-70.
ד"ר מוחמד חשיש עזר מאוד לפיתוח השיטה.
משתמשים בה בתעשייה כדי לחתוך חומרים בלי לחמם אותם.
חותך חלק. מתאים להרבה חומרים. לא משתמש בכימיקלים מסוכנים.
רועש. קשה לבצע חיתוך חלקי בעומק. קשה לעשות צורות מסובכות.
תגובות גולשים