מספר קואורדינציה

מספר קואורדינציה (CN) הוא מספר האטומים שמקיפים אטום נתון במבנה סריגי. בדרך כלל, ככל שמספר הקואורדינציה גדול יותר, כך הסריג יציב יותר.

בכימיה המספר מייצג את כמות השכנים של האטום בתוך מולקולה. לדוגמה, בפחמן שבמתאן מספר הקואורדינציה הוא 4.

בחומרים אי-אורגניים סופרים קשרי סיגמא (קשר ישיר בין אטומים) כחלק ממניין מספר הקואורדינציה. קשרי פאי (קשר חופף מהצד) לא נספרים.

בתורת החומרים, עבור תרכובות יוניות עם שני סוגי יונים ניתן להעריך את מספר הקואורדינציה מתוך יחס הרדיוסים. ככל שהרדיוסים של הקטיון והאניון קרובים יותר, מספר הקואורדינציה גבוה יותר והמבנה יציב יותר.

ליהלום, שכלו מפחמן, מספר הקואורדינציה הוא 4. בגרפיט, אף הוא מפחמן, מספר הקואורדינציה הוא 3. הבדל זה קשור בכוחות פני-שטח והוא תלוי במצייני מילר, כלומר בכיוונים בתוך הגביש.

בקשר קוולנטי (שבו האטומים חולקים אלקטרונים) המקסימום של מספר הקואורדינציה שווה למספר המסלולים המשותפים של האטום.

מספר קואורדינציה אומר כמה אטומים מקיפים אטום. אטום (היחידה הקטנה שממנה עשוי חומר) הוא מה שאנו סופרים.

ככל שיש יותר שכנים, המבנה בדרך כלל יציב יותר. במתאן הפחמן מוקף בארבעה אטומים. לכן מספר הקואורדינציה שלו הוא 4.

בחומרים יוניים יש שני סוגי חלקיקים שנקראים יונים (חלקיק עם מטען). אם הרדיוסים שלהם קרובים בגודל, הם יכולים לשבת קרוב יותר. אז מספר הקואורדינציה בדרך כלל גבוה יותר והמבנה יציב יותר.

ביהלום כל אטום פחמן מוקף בארבעה אחרים. בגרפיט כל פחמן מוקף בשלושה אחרים. קשרי סיגמא הם קשרים ישירים בין אטומים והם נחשבים. קשרי פאי הם קשרים בצד והם לא נספרים.

בקשר קוולנטי (כשהאטומים חולקים אלקטרונים), המספר הגדול ביותר שווה למספר המסלולים שמשותפים בין האטומים.