חכם

בחברה היהודית, חכם הוא תואר כבוד לאדם שמלומד ובקיא בתורה (כתבי הקודש וההלכות). משמעות המילה במילון היא "אדם בעל שכל, נבון, פיקח".

ביהדות הקראית, זרם יהודי שמסרב לקבל סמכות רבנית וקורא להלכה בעצמו, מנהיגים רוחניים נושאים בתואר חכם. אצלם תפקיד החכם הוא יותר ייעוצי, ופחות דומה לתפקידי הרבנים המסורתיים. כיום בישראל קוראים לחכמים הקראים פעמים רבות גם "רב".

בתרבויות מוסלמיות נהגו לקרוא לרבנים היהודים "חכם" או "אַלחכם". זאת משום שבלשון הערבית שמות האל מופיעים בקרבה לצורת המילה; בתקופה העות'מאנית הרב הראשי כונה חכם באשי (תואר לרב הראשי). גם בקהילות ספרדיות נהוג הכינוי לחכם, והוא מתייחס לעיתים לרב המקומי, ה"מרא דאתרא" (הרב האחראי על הקהילה המקומית).

בישראל יש משפחות רבות עם שם המשפחה חכם. משפחות ששמן היה אַלחכם שינו אותו לרוב ל"חכם" או "החכם", מפני שבעברית ההצבה של "אל" לפני מילה נתפסת כשלילה, וזה עלול להעניק למשפחה פירוש שונה של השם.

חכם הוא תואר לאדם שלמד הרבה והבין בתורה. תורה זה ספרי הקודש של היהדות. חכם אומר גם "חכם, נבון".

ביהדות הקראית (קבוצה של יהודים שקוראת את התורה לבד) קוראים למנהיגים חכם. אצלם החכם עוזר ונותן עצות, והוא פחות כמו רב.

בארצות מוסלמיות קראו לפעמים לרבנים חכם או אַלחכם. בתקופת הטורקים היו קוראים לרב הראשי חכם באשי. גם בקהילות ספרדיות נהגו להשתמש במילה חכם.

הרבה אנשים בישראל קוראים להם חכם כשם משפחה. מי שהיו אַלחכם שינו את השם ל"חכם" או "החכם", כי בעברית "אל" לפעמים נשמע כ"לא".