"בן סירא" (נקרא גם חכמת בן סירא או משלי בן סירא) הוא ספר חכמה יהודי שנכתב בעברית, במאה השנייה לפני הספירה, על שם שמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא מירושלים. לשונו דומה למשלי, איוב וחלקים של תהילים, אך הוא מאוחר להם ומכיל תופעות לשוניות שמקבילות ללשון חז"ל. הספר נותן הנחיות מוסריות, קורא לשמירת התורה ומכיל שבחים לאבות ולכהן הגדול.
הספר מדגיש שכר ועונש בעולם הזה. הוא אינו מזכיר חיים לאחר המוות או תחיית המתים, תכונה שמקרבת אותו להשקפות שנזקפות לחוגי הצדוקים.
זמן חיבורו מוערך בסוף המאה ה-3 לפני הספירה או בתחילת המאה ה-2 לפני הספירה. בין הראיות לכך נמצא קטע שמקורו בפואמה חינוכית מצרית עתיקה, שמראה על קשרים תרבותיים עם מצרים.
עד המאה ה-19 לא היו בידינו נוסחים עבריים של הספר, פרט לציטוטים מידים מאוחרים בתלמוד ובמדרשים. הנוסח היווני, שנעשה על ידי נכדו של המחבר באלכסנדריה במאה ה-2 לפני הספירה, נשמר היטב והכנסתו לכתבי תרגום השבעים (התרגום היווני של המקרא) סייעה לשימורו.
בתרגום הלטיני (הוולגטה) נקרא הספר Ecclesiasticus או Liber Ecclesiasticus, ולעתים נחשב כספר הכנסייה. גם לתרגום הסורי (הפשיטתא) מיוחסת חשיבות, כאשר מקובל שהוא נעשה ממקור עברי וייתכן שהוא מאוחר יותר מהתרגום היווני.
בשנת 1896 מצא פרופ' שלמה זלמן שכטר דפים עבריים של הספר בתוך גניזה קהירית (אוסף כתבים ישנים שנשמרו בבתי כנסת). מאז נתגלו דפים נוספים בבודליאנה ובאוספי גניזה אחרים. בקומראן נמצאו קטעים קצרים שנכתבו כנראה במחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה.
בשנת 1964 גילתה משלחת בראשות יגאל ידין 26 קטעי מגילה במצדה. אלו הם כתבי היד העבריים הקדומים ביותר של חלקים מהספר שנמצאו עד כה. הקטעים תוארכו ארכאולוגית לפני נפילת מצדה ב-73 לספירה, ובפאליאוגרפיה לתקופה של המחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה. המגילה כתובה בטורים, עם סימנים שמציינים התחלת פרשה.
חז"ל השתמשו בציטוטים ובמובאות מן הספר לעיתים תכופות, אך לא קיבלו אותו כספר מקראי. יש מקומות שהוגדר בהם איסור ללמוד את הספר לעומק, בעוד שבמקומות אחרים התירו לצטט ממנו משפטים מועילים. בסופו של דבר הספר לא נכלל בקנון התנ"ך, אך נשמר בתרגומים הנוצריים וכונה בקרבם Sirach או Ecclesiasticus.
לאחר מאות של התעניינות נוצרית, תורגמו החומרים חזרה לעברית ובעת החדשה נמצאו קטעים עבריים במגילות מדבר יהודה ובגניזת קהיר, מה שאיפשר שחזור טוב יותר של הנוסח המקורי.
בן סירא הוא ספר חכמה חשוב שמחברו היה יהודי בירושלים מהמאה השנייה לפני הספירה. הוא משלב מסורת חכמה מקראית עם נגיעות לשוניות מאוחרות יותר. נוסחיו נשמרו בעיקר בתרגומים יווניים ולטיניים, אך גילויים ארכאולוגיים במצדה, בקומראן ובגניזת קהיר חשפו קטעים עבריים ישנים. הספר השפיע על ההגות היהודית והמדרשית, אך לא נכנס לספרי המקרא המקובלים.
בן סירא הוא ספר חכמה יהודי. כתבו אותו בעברית לפני כאלפיים שנה. המחבר הוא שמעון בן ישוע בן אלעזר בן סירא מירושלים. הספר דומה למשלי ולאיוב. הוא נותן עצות מוסריות ושבח לאבות ולכהן.
הספר אומר שהטוב והרע מתגלים בעולם הזה. הוא לא מדבר על חיים אחרי המוות.
הוא נכתב בסוף המאה השלישית או בתחילת המאה השנייה לפני הספירה. חלקים ממנו הקבילו לשירים מצריים עתיקים.
לא היו אצל היהודים דפים עבריים של הספר עד המאה ה-19. יש תרגום יווני חשוב שנעשה על ידי נכדו של המחבר באלכסנדריה. בתרגום הלטיני קראו לו Ecclesiasticus, "ספר הכנסייה".
בשנת 1896 מצא פרופ' שלמה זלמן שכטר דפים של הספר בתוך גניזה. גניזה היא אוסף כתבים ישנים שנשמרו בבתי כנסת. מאז נמצאו דפים נוספים בבתי ספר וארכיונים.
ב-1964 גילו ארכאולוגים 26 קטעים של מגילה במצדה. מדובר בכתבי יד עבריים קדומים. הם תוארכו לתקופה לפני שנת 73 לספירה. המגילה כתובה בשורות ארוכות עם סימנים שמפרידים פרשות.
חז"ל השתמשו בציטוטים מהספר. הם לא הפכו אותו לחלק מספרי התנ"ך. הנוצרים שמרו אותו בתרגום שלהם וקראו לו Sirach או Ecclesiasticus. במאה ה-19 וה-20 החלו לשחזר אותו מהתרגומים ומהקטעים שנמצאו.
